Yoma 1:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא את השינה

ר' עובדיה מברטנורא

לא היו מניחין אותו לאכול הרבה
אפילו מן המאכלים שאין מביאים לידי חמום, ומונעים ממנו לגמרי כל מאכל המביא לידי חמום וקרי כגון חלב וביצים ובשר שמן ויין ישן וכיוצא בהן

------------------------------------

משנה ה

מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה והעלוהו לעליית בית אבטינס והשביעוהו ונפטרו והלכו להם ואמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין

ר' עובדיה מברטנורא

מסרוהו זקני בית דין
שקראו לפניו בסדר היום

לזקני כהונה
ללמדו חפינת הקטורת שנאמר ומלא חפניו קטורת סמים. ועבודה קשה היתה

בית אבטינס
הם העושים את הקטורת וכותשים אותה ומערבין סממניה

והשביעוהו
שלא יהא צדוקי לתקן הקטורת על המחתה מבחוץ ולהכניס מבפנים שהם דורשין כי בענן אראה על הכפורת כי בענן עשן הקטורת יבא ואז אראה על הכפורת. ואין הדבר כן, שהרי הכתוב אומר ונתן את הקטורת על האש לפני ה

הוא פורש ובוכה
שחשדוהו לצדוקי

והן פורשין ובוכין
על שחשדוהו. דאמר מר החושד בכשרים לוקה בגופו

Yoma1: 5

מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה, וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ: ,,אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ”. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין.

The sages of the court put him in the custody of the sages of the priesthood, who took him up to the Avtinas family's upper chamber, adjured him, took their leave [of him] and went their way. They said to him, “My lord Kohen Gadol, we are emissaries of the court and you are our emissary and the emissary of the court; we adjure you by Him Who domiciled His Name in this House, that you will not change anything of all that we have told you.” He would turn aside and weep, and they would turn aside and weep.

Yoma1: 4

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה.

During the entire seven-day period, they did not withhold food and drink from him. But on the Eve of Yom Kippur toward nightfall they did not let him eat much, because food induces sleep.

Suggestions