Yoma 2:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון

ר' עובדיה מברטנורא

אלא בפייס
זה שפירשנו

ארבע פייסות היו שם
ארבע פעמים ביום נאספים לפייס. ולא היו מפייסים על כולם באסיפה אחת, כדי להשמיע קול ארבע פעמים שיש עם רב בעזרה, וזהו כבודו של מלך שנאמר בבית אלהים נהלך ברגש

----------------------------------------

משנה ג

הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן את המנורה ומי מעלה אברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והקרבים והסלת והחביתין והיין שלשה עשר כהנים זכו בו אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב

ר' עובדיה מברטנורא

מי שוחט
את התמיד

מי זורק וכו
כל העבודות הללו בפייס אחד הן. שמי שיכלה בו החשבון כמו שפירשנו, זכה, והוא זורק את הדם למזבח אחר שקבל הדם במזרק שהזורק הוא המקבל. והסמוך לו שוחט. ואע"פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם מ"מ מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה שהשחיטה כשרה בזר משא"כ בזריקה דמקבלה ואילך מצות כהונה, לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה, והסמוך לו בשחיטה. והסמוך לשוחט מדשן את המזבח, והסמוך למדשן את המזבח מדשן את המנורה. וכן כולם

הראש והרגל
של ימין, בכהן אחד

ושתי הידים
בכהן שני

העוקץ
הוא הזנב

והרגל
של שמאל, בכהן שלישי

החזה
הוא שומן החזה הרואה את הקרקע, וחותכין אותו אילך ואילך בלא ראשי הצלעות

והגרה
מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב. החזה והגרה בכהן רביעי. ושתי הדפנות בכהן חמישי. והקרבים בששי

והסולת
עשרון למנחת נסכו של תמיד בשביעי. והחביתים, חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידים בכל יום שנאמר מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, בשמיני. והיין ג' לוגין לנסך התמיד, בתשיעי

י"ג כהנים זוכין בו
בפייס זה, י"ג עבודות של כהנים המנויות בהן כפי הסדר הכתוב במשנה

כדרך הלוכו
בחייו

היה קרב
התמיד. ת"ק סבר הטוב והיפה קרב תחלה. ובן עזאי סבר כדרך הלוכו, הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הידים, ושתי הדפנות, העוקץ והרגל. ואין הלכה כבן עזאי

Yoma2: 3

הַפַּיִס הַשֵּׁנִי: מִי שׁוֹחֵט; מִי זוֹרֵק; מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי; וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה; וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ — הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעוּקָץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם — וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיָּיִן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב.

The second lot was [to determine] who slaughters; who throws [the blood]; who clears the ashes from the Inner Altar; who clears the ashes from the Menorah; and who brings the limbs [of the daily burnt offering] to the ramp —- the head and the hind leg, the two forelegs, the tail and the hind leg, the breast and the neck, the two sides, and the intestines —- the fine flour, the chavitin meal offering, and the wine. Thirteen Kohanim won it. Ben Azzai, in Rabbi Akiva's presence, quoted Rabbi Yehoshua: It was offered in the same way as it walked.

Yoma2: 2

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ; וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַפַּיִס. אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם; וְזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן.

It once happened that two were even as they ran and ascended the ramp, and one of them pushed his colleague; he fell and his leg was broken. Once the Court realized that there was a danger, they instituted that they not remove [the ashes] from the Altar, except by lot. There were four lots there; this is the first lot.

Suggestions