Yoma 2:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו והרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח

ר' עובדיה מברטנורא

חדשים לקטורת
כך היו מכריזין בעזרה. כלומר מי שלא זכה בקטורת כל ימיו יבא ויפיס. ולא היה מניחין למי שזכה בה פעם אחת לשנות בה, מפני שמעשרת, דכתיב ישימו קטורה באפך וכו' ברך ה' חילו. ולפי שכל כהן המקטיר קטורת היה מתעשר ומתברך בשבילה לפיכך לא היו מניחין לשנות בה אדם, כדי שיהיו הכל מתעשרים ומתברכים בה

חדשים גם ישנים
מי שזכה בפייס פעמים אחרות, ומי שלא זכה בו מעולם, בואו והפיסו

מי מעלה אברים מן הכבש למזבח
כשהיו מוליכין האברים מבית המטבחים לא היו מוליכים אותם למזבח אלא נותנים אותם מחצי כבש ולמטה במזרח ומפיסין פייס אחר מי מעלה אותם ממקום הנחתן בכבש למזבח. והיו עושין כן משום ברוב עם הדרת מלך

--------------------------------------------

משנה ה

תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יותר כיצד עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי כאן עשרה בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים ובשבת באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים

ר' עובדיה מברטנורא

תמיד קרב
משעת הולכת אברים ואילך קחשיב

עצמו
בכל יום תשעה. ששה לאברים ולקרבים, כדאמרינן לעיל, ואחד לסולת. ואחד לחביתין ואחד ליין

ובחג
שצריך שני נסוכין, אחד של יין ואחד של מים ביד כהן אחד צלוחית של מים

של בין הערבים
שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי מערכה דכתיב וערכו עצים על האש, אם אינו ענין לתמיד של שחר שכבר נאמר וביער עליה הכהן עצים תנהו ענין לתמיד של בין הערבים שמוסיפים שני גזירי עצים

Yoma2: 4

הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי: ,,חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ”. וְהָרְבִיעִי: חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים; מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ.

The third lot —- “Those new to the incense, come and draw lots!” And the fourth [lot was for] new and old; [to determine] who takes the limbs up from the ramp to the Altar.

Yoma2: 5

תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד? עַצְמוֹ — בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם; הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִם — בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים. וּבַשַּׁבָּת — בְּאַחַד עָשָׂר: הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג — בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם.

The daily sacrifice was offered with nine [Kohanim, or] with ten, [or] with eleven, [or] with twelve, no less and no more. How so? [The sacrifice] itself —- with nine. On Succos one held a flask of water in his hand; thus we have ten. In the afternoon —- with eleven: [the sacrifice] itself with nine, plus two who held two logs in their hands. On the Sabbath —- with eleven: [the sacri- fice] itself with nine, plus two who held [the] two spoons of frankincense of the Panim Bread in their hands. On the Sab-bath during Succos —- one held a flask of water in his hand.

Suggestions