משנה ה
קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים של בין הערבים בין אברים לנסכים אם היה כהן גדול זקן או אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צנתן
ר' עובדיה מברטנורא
בין דם לאברים לאו דוקא, דהא תנן לעיל וקבל את הדם וזרקו נכנס להקטיר קטורת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האברים, אלמא היתה קטורת קריבה בין דם לנרות ולא בין דם לאברים. אלא לא בא התנא עכשיו לומר סדר ההקרבות זו אחר זו איך היו אבל רצה לומר בלבד שלא היתה זריקת הדם והקרבת האברים רצופים זו אחר זה שהרי הקטורת היתה מפסקת ביניהן, וה"ה נמי שהטבת הנרות היתה ביניהן לאחר הקטורת קודם הקרבת האברים
אסטניס שגופו מצונן וקר
מחמין לו חמין בערב יום הכיפורים
ומטילין ביה"כ לתוך חקק בנין בית טבילתו
שתפיג להסיר צינתן במקצת. כמו מפיגין טעמן
--------------------------------- משנה ו
הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט ר"מ אומר פשט קדש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו
ר' עובדיה מברטנורא
לבית הפרוה מכשף אחד ששמו פרוה בנאה ונקראת על שמו
ובקודש היתה שטבילה שניה זו עם כל שאר טבילות, חוץ מן הראשונה, טעונות מקום קדוש, כדכתיב ורחץ את בשרו במים במקום קדוש
ר"מ אומר פשט תחלה ואח"כ מקדש. ואין הלכה כר"מ
בגדי לבן כתונת, ומכנסים, ואבנט, ומצנפת האמורים בפרשת אחרי מות, שכל עבודות פנימיות היו בהן. ועבודות חיצונות כגון תמידין ומוספין היו בבגדי זהב שהוא משמש בהן כל השנה כולה. ובין כל חליפה וחליפה טעון טבילה ושתי קדושי ידים ורגלים מן הכיור