Succah 3:11-12 - Mishna Yomit

משנה יא

מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך אחריו הכל כמנהג המדינה: הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית

ר' עובדיה מברטנורא

מקום שנהגו לכפול
כל פסוק ופסוק מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים, לפי שכל אותו הפרק מהודו לה' כי טוב עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא, ומאודך ולמטה אינו כפול, לכך נהגו לכפול המקראות הללו

לברך אחריו
הכל כמנהג המדינה. אבל ברכת הלל לפניו מצוה היא בכל מקום ואינו תלוי במנהג

הלוקח לולב מחבירו
עם הארץ

בשביעית
שעם הארץ חשוד על השביעית. ונהי דדמי לולב יכול ליתן לו לפי שלולב עץ בעלמא הוא ואין בו קדושת שביעית, דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו, שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן, הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו, שמא לא יבערם עם הארץ בקדושת שביעית

------------------------
משנה יב

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור

ר' עובדיה מברטנורא

במקדש שבעה
כדדרשינן לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולין שבעת ימים

במדינה
בירושלים, שאף היא כגבולים לענין זה

ושיהא יום הנף
של עומר, דהיינו יום ט"ז בניסן

כולו אסור
ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב עד הביאכם. וכשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח, דאמרינן כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה, דמשמע משהאיר המזרח, וכתוב אחד אומר עד הביאכם, הא כיצד, בזמן דאיכא עומר עד הביאכם, בזמן דליכא עומר עד עצם היום. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול

Succah3: 11

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל, יִכְפֹּל; לִפְשֹׁט, יִפְשֹׁט; לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, יְבָרֵךְ אַחֲרָיו — הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית, נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה, לְפִי שֶׁאֵין רַשַּׁאי לְלָקְחוֹ בַּשְּׁבִיעִית.

In a place where they are accustomed to repeat, he repeats; [where the custom is] to recite as is, he recites as is; [where the custom is] to recite a blessing after it, he recites a blessing after it —- everything [must be done] in accord with the local custom. If one purchases a lulav from his friend during Shemittah, he must give him the esrog as a gift, because it is forbidden to purchase it during Shemittah.

Succah3: 12

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה, זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ; וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר.

Originally the lulav was taken in the Temple seven [days], and in the provinces [it was taken] one day. After the Temple was destroyed, Rabban Yochanan ben Zakkai instituted that the lulav be taken in the provinces seven [days] in remembrance of the Temple; and that the entire Day of Waving be forbidden.

Suggestions