משנה ו
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת ומניחים אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות
ר' עובדיה מברטנורא
גיגיות כלים של זהב מלאים מים, כדי שלא יכמשו עליהן
חריות ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת, ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן, אחד ללולב ואחד למזבח. ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא
--------------------------------- משנה ז
מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן
ר' עובדיה מברטנורא
התינוקות שומטים את לולביהן הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות
ואוכלים הגדולים אתרוגיהן של תינוקות. ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה. פירוש אחר התינוקות משליכים לולביהן מידם ואוכלים אתרוגיהן בשביעי. אבל הגדולים אין אוכלים אתרוגיהן כל אותו היום, דכיון שהוקצה למצוה למקצת היום הוקצה לכולו