Beitza 1:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט חיה ועוף
הבא לשחוט חיה ועוף ונמלך בב"ד כיצד יעשה

ב"ש אומרים
ב"ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שהכינו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכיסוי, שאינו מחוסר כתישה

דקר
יתד שנועצים בארץ. לשון וידקור את שניהם

שאפר כירה מוכן הוא
לאו אמלתייהו דב"ש וב"ה קאי, אלא מלתא באנפי נפשה היא, וה"ק ואפר כירה מוכן הוא ואינו צריך הזמנה דדעתיה עלויה. ולא שנו אלא שהוסק מערב יו"ט, אבל הוסק ביו"ט אסור, דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, אע"פ שהוסק ביו"ט מותר לכסות בו, דאיידי דחזי להפוכי ביה לצלות בו ביצה שקיל ליה נמי ומכסה בו

-------------------------
משנה ג

בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון ובית הלל מתירין בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל

ר' עובדיה מברטנורא

אין מוליכין את הסולם משובך לשובך
בסולם של עליה כ"ע לא פליגי דאסור, ובסולם של שובך נמי כשהוא מוליכו ברה"ר מודו ב"ה דאסור. שהרואה אומר לתקן גגו הוא מוליכו ועושה מלאכה ביו"ט. כי פליגי שמוליכו ברה"י ואין בני אדם רואים אותו. ב"ש סברי אין מוליכין, שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וב"ה מתירין, אע"ג דבעלמא דינא הכי הוא, הכא שרי משום שמחת יו"ט

מחלון לחלון
באותו שובך עצמו, שכך דרך שובך להיות בו מחיצות הרבה קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן

זה וזה אני נוטל
פלוגתייהו דב"ש וב"ה דוקא בבריכה ראשונה. שדרך מגדלי יונים תמיד להניח בריכה ראשונה דהיינו שתי גוזלות ראשונות, שהאמהות משתעשעות בהן ולא יברחו. וב"ש סברי דבדבור בעלמא לא סגי, דלמא כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך, אבל משנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. וב"ה סברי לא גזרינן דלמא חייס עלייהו, ואפילו בבריכה ראשונה

Beitzah1: 2

הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף בְּיוֹם טוֹב — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְפּוֹר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפּוֹר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה — שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא.

One who slaughters a beast or a fowl on Yom Tov — Beis Shammai say: He may dig with a spade and cover [the blood]. But Beis Hillel say: He may not slaughter, unless he had earth prepared from the day before. But they agree that if he already slaughtered, he should dig with a spade and cover [the blood with earth] — for the ashes of a stove are [considered] prepared.

Beitzah1: 3

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִטּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עוֹמֵד וְאוֹמֵר, זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל“.

Beis Shammai say: We may not move the ladder from one dovecote to another, but may lean it from one window to another. But Beis Hillel permit it. Beis Shammai say: One should not take [doves out of the dovecote on Yom Tov] unless one had held them before Yom Tov. But Beis Hillel say: He may stand and say, ‘‘This one and that one I will take.’’

Suggestions