משנה ו
שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחורי
ר' עובדיה מברטנורא
אין טומנין את החמין, מיו"ט לשבת דסברי ב"ש אין אופין אלא א"כ עירב בפת, ואין מבשלין אלא א"כ עירב על התבשיל, ואין טומנין אלא א"כ היו לו חמין טמונין מעיו"ט. וב"ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ומיהו בגמרא מוכח דב"ה נמי בעו פת ובשר. וכן הלכה
אין זוקפין מנורה של חוליות שנתפרקו חוליותיה, אין מחזירין אותן דהוי כבונה, ויש בנין בכלים. וב"ה סברי אין בנין בכלים
גריצין ככרות עבות
אלא רקיקין ככרות דקות, דסברי ב"ש אין אופין פת מרובה ביו"ט משום טרחא. וב"ה אומרים אופין פת מרובה ביו"ט, שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה
וחרי עיסה גדולה הנאפת ע"ג גחלים, משום דבעיא היסק גדול שהגחלים הולכות ועוממות וטרחא איכא. ואין הלכה כר"ג בכל מה שמחמיר כדברי ב"ש
------------------------- משנה ז
אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בין המטות ומניחין את המוגמר ביום טוב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין
ר' עובדיה מברטנורא
מכבדין בין המטות שאוכלין שם. שרגילים להסב ולאכול ע"ג מטות. ומפני שהוא מקום מועט לא חיישינן שמא ישוה גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול וא"א שלא יהיה שם גומא
מוגמר לבונה על גבי גחלים להריח בה. אבל לגמר את הכלים דברי הכל אסור
מקולס כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו בצדו כשצולהו, והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחשת, וקולסא דנחשא. ורמב"ם פירש מקולס מכובד, לשון קילוס
וחכמים אוסרין בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמעונגים ולמי שריחו רע. מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים