Beitza 2:6-7 - Mishna Yomit

משנה ו

שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחורי

ר' עובדיה מברטנורא

אין טומנין את החמין, מיו"ט לשבת
דסברי ב"ש אין אופין אלא א"כ עירב בפת, ואין מבשלין אלא א"כ עירב על התבשיל, ואין טומנין אלא א"כ היו לו חמין טמונין מעיו"ט. וב"ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ומיהו בגמרא מוכח דב"ה נמי בעו פת ובשר. וכן הלכה

אין זוקפין מנורה
של חוליות שנתפרקו חוליותיה, אין מחזירין אותן דהוי כבונה, ויש בנין בכלים. וב"ה סברי אין בנין בכלים

גריצין
ככרות עבות

אלא רקיקין
ככרות דקות, דסברי ב"ש אין אופין פת מרובה ביו"ט משום טרחא. וב"ה אומרים אופין פת מרובה ביו"ט, שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה

וחרי
עיסה גדולה הנאפת ע"ג גחלים, משום דבעיא היסק גדול שהגחלים הולכות ועוממות וטרחא איכא. ואין הלכה כר"ג בכל מה שמחמיר כדברי ב"ש

-------------------------
משנה ז

אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בין המטות ומניחין את המוגמר ביום טוב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין

ר' עובדיה מברטנורא

מכבדין בין המטות
שאוכלין שם. שרגילים להסב ולאכול ע"ג מטות. ומפני שהוא מקום מועט לא חיישינן שמא ישוה גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול וא"א שלא יהיה שם גומא

מוגמר
לבונה על גבי גחלים להריח בה. אבל לגמר את הכלים דברי הכל אסור

מקולס
כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו בצדו כשצולהו, והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחשת, וקולסא דנחשא. ורמב"ם פירש מקולס מכובד, לשון קילוס

וחכמים אוסרין
בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמעונגים ולמי שריחו רע. מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים

Beitzah2: 7

אַף הוּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל: מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמְנִיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

He also ruled leniently on three matters: We may sweep between the couches, and we may put incense [on coals] on Yom Tov, and we may roast a kid in its entirety on Pesach eves. But the Sages prohibit [these].

Beitzah2: 6

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחֲמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: ,,מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין.“ אָמְרוּ לוֹ: ,,מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִין עַל עַצְמָן, וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי?“

In three matters Rabban Gamliel ruled stringently in accordance with the opinion of Beis Shammai: We may not insulate the hot water on Yom Tov for the Sabbath, and we may not put together a candlestick on Yom Tov; and we may not bake thick loaves [of bread on Yom Tov], only with thin wafers. Said Rabban Gamliel: ‘‘In all the days of my father’s household they would never bake thick loaves [of bread on Yom Tov], only thin wafers.’’ They said to him: ‘‘What shall we do with your father’s household, for they were stringent upon themselves, but allowed all of Israel to bake thick loaves [of bread] and coal-baked bread?’’

Suggestions