משנה ב
אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף אפילו מן המפוזר איזהו קרפף כל שסמוך לעיר דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת
ר' עובדיה מברטנורא
אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו סוכה שאינה של מצוה כגון בפסח או בעצרת, אין נוטלים ממנה עצים ביו"ט משום סתירת אהל
אלא מן הסמוך לה כגון קנים הזקופים סמוך לדפנות ולא נארגו עם הדופן דלא בטלו לגבי דופן, לפיכך נוטלים מהן ביו"ט
מביאין עצים תלושים מן השדה. שבתוך התחום מן המכונס
ומן הקרפף אפילו מן המפוזר מתניתין חידא היא ואינה הלכה, אלא הלכתא אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף. ומן השדה לא יביא כלל ואפילו מן המכונסים, דלאו דעתיה עלויהו הואיל ואינן משתמרים שם. אבל מן הקרפף שהוא משתמר ומוקף סביב כשהן מכונסין דעתיה עלויהו
כל שסמוך לעיר ממש. והוא דאית ליה פותחת, מפתח שמשתמר, דר' יהודה תרתי בעי, סמוך לעיר ופותחת. ומשום דקסבר סתם קרפיפות יש להם פותחת משום הכי לא חש להזכירה
ר"י אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת כיון דאית ליה פותחת לא בעינן סמוך, אלא אפילו רחוק עד קרוב לסוף תחום שבת. ואם הוא סמוך לא בעינן פותחת. ובסמוך בלא פותחת או פותחת בלא סמוך שרי. והלכה כר' יוסי
----------------------------- משנה ג
אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב ואין מבקעין לא בקרדום ולא במגרה ולא במגל אלא בקופיץ בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל
ר' עובדיה מברטנורא
אין מבקעין עצים מן הקורות הסדורות ארץ, כדי שלא יתעקמו, ועומדות לבנין
ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ואע"ג דהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא
ואין מבקעין לא בקרדום מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מעיו"ט, וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום
ולא במגרה כעין סכין ארוך מלא פגימות וקוצצין בו עצים עבים. וכלי אומן הוא
מגל אף הוא כלי אומן, ונראה כרוצה לעשות מלאכה
אלא בקופיץ סתם קופיץ הוא סכין של קצבים ואינו כלי אומן. ויש מהן שיש להן שני ראשין, ראש אחד רחב ונקרא צד נקבות, וראש אחד צר ונקרא צד זכרות, ואין מבקעין בו אלא בצד זכרות שלו
נוטל ממקום הפחת ולא אמרינן מוקצים מחמת איסור הן דאין יכול לפחתו ביו"ט ואסח דעתיה מינייהו, דבית דתנן במתניתין מיירי שאינו בנוי בטיט ובסיד אלא סדור של לבנים זו על זו בלא טיט, והשתא אין בפחיתתו איסורא דאורייתא, הלכך לאו מוקצים נינהו, כי היכי דאמרינן גבי טבל דלאו מוקצה הוא שאם עבר ותקנו מתוקן
אף פוחת לכתחלה דהואיל ואין שם טיט אלא לבנים סדורין זו על זו לא הוי סותר ושרי לפחות לכתחלה. ואין הלכה כר"מ