משנה ז
ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו ר' אלעזר בר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים
ר' עובדיה מברטנורא
ראש בית דין אומר מקודש דכתיב וידבר משה את מועדי ה', מכאן שראש ב"ד אומר מקודש
וכל העם עונין אחריו דכתיב מועדי ה' אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, דחסר כתיב בלא וי"ו
מקודש מקודש תרי זימני. דכתיב מקראי קודש, שני מקראות
שנראה בזמנו בליל שלשים
אם לא נראה בזמנו וקובעין ר"ח ליל אחד ושלשים
אין מקדשין אותו שקדוש החודש אינה חובה, דאמר קרא וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש, שחובה על ב"ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חדשים, שאין חובה על ב"ד לומר החודש מקודש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק. והלכה כר"א ברבי צדוק
---------------------------- משנה ח
דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקבלן רבן גמליאל אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך
ר' עובדיה מברטנורא
צורות לבנות שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות
קיבלן ר"ג לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה, כי זה אי אפשר. אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית, מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה. ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח, אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע. דהכי תניא בברייתא פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים ותשעה לחודש וכו'. ור"י בן נורי דאמר עדי שקר הם, היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה, ואמר עדי שקר הם, לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו, כל כך זמן שיהיה אפשר שתיראה בו. ועל זה השיב ר"ג בברייתא, כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם, אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת. וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן, דן ר"ג שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה. לפיכך קיבל עדותן
ראינוהו בזמנו בליל שלשים
ובליל עבורו ליל ל' ואחד
וקבלן ר"ג לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל ל' עד שתיראה, ובליל שלשים וא' חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית, שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה, אלא שידע ר"ג בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה, כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה, לפיכך קיבל עדותן. ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה. אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה
רואה אני את דבריך לעבר את החודש