Rosh Hashana 4:8-9 - Mishna Yomit

משנה ח

שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן אין מעכבין את התנוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו והמתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא

ר' עובדיה מברטנורא

אין מעבירין עליו את התחום
לילך חוץ לתחום כדי להביא שופר, או לילך לשמוע התקיעות

בדבר שהוא משום שבות
כגון לחתכו בסכין

בדבר שהוא משום לא תעשה
כגון לחתכו במגרה דהויא מלאכה גמורה של חרישת עץ. ואיכא דמתני אפכא, דבר שהוא משום שבות, מגל שאין דרך לחתוך בו. דבר שהוא משום לא תעשה, סכינא דאורחיה הוא

אם רצה ליתן לתוכו יין יתן
ולא אמרינן מתקן מנא הוא

אין מעכבין את התינוקות
שהגיעו לחינוך, ואפילו בשבת, כדי לחנכן במצות, שיהיו מלומדין לתקוע ביו"ט של ר"ה

ומתעסקים בהם
וליכא למיגזר דלמא אתו לאתויי ארבע אמות ברה"ר, דהא אינו טרוד במצוה אלא מתעסק בעלמא. ולא גזרו שמא יביאנו ד"א ברה"ר אלא בזמן שהוא חייב בתקיעת שופר, שמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת

--------------------------------
משנה ט

סדר תקיעות שלש של שלש שלש שעור תקיעה כשלש תרועות שעור תרועה כשלש יבבות תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן

ר' עובדיה מברטנורא

סדר תקיעות שלש
אחת למלכיות, ואחת לזכרונות, ואחת לשופרות

של שלש שלש
תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת. לפי שנאמר שתי תרועות במקרא בר"ה, ותרועה אחת ביוה"כ של יובל, וילפינן שביעי שביעי לגזירה שוה ליתן את האמור של זה בזה, ותרועה האמורה ביוה"כ של יובל אנו נותנין אותה לר"ה, נמצאו בר"ה שלש תרועות, ושתי תרועות האמורות בר"ה נותנין אותן ליוה"כ, נמצאו שלש תרועות ביוה"כ. וכל תרועה, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, דתניא מנין שפשוטה לפניה, ת"ל והעברת שופר תרועה, ומנין שפשוטה לאחריה, ת"ל תעבירו שופר, הרי העברה תחלה וסוף ותרועה בינתים. ולשון העברה פשוטה משמע העברת קול אחד פשוט, הרי לשלש תרועות של ר"ה שש תקיעות, והרי לך שלש של שלש שלש

שעור תקיעה
שיעור כל התקיעות, שהם שש תקיעות

כשלש תרועות
נמצא שיעור תקיעה אחת כחצי תרועה

שעור תרועה כג' יבבות
ג' קולות בעלמא של כל שהן. וי"מ שכל יבבא היא ג' כוחות של כל שהן, נמצא שעור תרועה ט' כחות של כל שהן, והכי מסתברא

תקע בראשונה
פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה

ומשך בשניה
תקיעה שלאחר התרועה משך כשתים, לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו אחר זו, פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות

אין בידו אלא אחת
דאפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן

מי שברך
התפלל תפלת המוספין ובירך ט' ברכות

כשם שש"צ חייב
בין בברכות של ר"ה בין בתפלות של כל השנה, ואינו יוצא י"ח אלא בתפלה שמתפלל הוא בעצמו, כך כל יחיד ויחיד הבקי ויודע להתפלל אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו, בין בר"ה בין בשאר כל ימות השנה. ואין ש"צ יורד לפני התיבה אלא להוציא את שאינו בקי

ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתם
בין בקי בין שאינו בקי, בין בברכות של ר"ה בין בתפלות של כל השנה. ולמה צבור מתפללין בלחש, כדי להסדיר שליח צבור את תפלתו. והלכה כחכמים בברכות של כל השנה שאין ש"צ מוציא אלא את שאינו בקי, אבל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל יובל שהן ט' ברכות ארוכות ואין הכל בקיאין בהן, הלכה כר"ג שכשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי

סליק מסכת ראש השנה

Rosh Hashanah4: 9

סֵדֶר תְּקִיעוֹת שָׁלֹשׁ שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלֹשׁ יַבָּבוֹת. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִשְׁתַּיִם — אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. מִי שֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

The order of the shofar blasts are three [sets] of three [blasts] each. The duration of a tekiah is like three teruos. The duration of a teruah is like three quavers. If one blew the first [tekiah] and prolonged the second [tekiah] for the duration of two [tekios] —- it counts as only one. If one recited the blessings and later a shofar became available to him, he should blow tekiah-teruah-tekiah three times. Just as the chazzan is obligated, so is every individual obligated. Rabban Gamliel says: The chazzan discharges the congregation’s obligation.

Rosh Hashanah4: 8

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם, וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל, לֹא עוֹלִין בְּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן, יִתֵּן. אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ, אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ. וְהַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא.

For the shofar of Rosh Hashanah, they may not go beyond the Sabbath boundary, nor may they remove a heap [of stones or debris] for it, nor may they climb a tree, nor may they ride an animal, nor may they swim on the water, nor may they sever [it], whether with an implement that is prohibited under Rabbinic law or with an implement that is prohibited by the Torah [through a negative commandment]. But if one wishes to put water or wine into it, he may do so. One should not prevent the children from blowing the shofar; rather, one may occupy himself with them until they learn [to blow]. One who practices has not discharged his obligation, and one who hears [the shofar being blown] from one who practices has not discharged his obligation.

Suggestions