Taanis 4:1-2 - Mishna Yomit

פרק ד

משנה א

בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים

ר' עובדיה מברטנורא

בשלשה פרקים בשנה וכו
הכי קאמר, בשלשה פרקים שהם תעניות ומעמדות ויוה"כ דמסיק בתר הכי, כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה, דהיינו שחרית מנחה ונעילה. ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום, והוא יוה"כ, שיש בו תפלת מוסף. ומתניתין ר' מאיר היא, דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות, דכל יומא טעמא מאי אין נשיאות כפים במנחה משום שכרות, והאידנא ליכא שכרות. ור' יוסי פליג עליה ואמר דגזרינן מנחה של תענית אטו מנחה דכל יומא. והלכה כרבי יוסי בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים דאית בהו תפלת נעילה, אבל בתעניות שאין מתפללין בהן נעילה פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה, מצלי לה כתפלת נעילה דמיא, ומנחתא כהאי ליתא בכל יומא, הלכך לא גזרו בה

בתעניות ובמעמדות
הכי קאמר ואלו הן שלשה פרקים, תעניות ומעמדות ויוה"כ

ומעמדות
אנשי מעמד היו מתענים ארבעה ימים בשבוע

----------------------------------
משנה ב

אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים של לוים ושל ישראלים הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולים לירושלם וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית

ר' עובדיה מברטנורא

אלו הן מעמדות
מה טעם קאמר, מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו

על כל משמר ומשמר היה מעמד
מקצת שבטי ישראל חלוקים לכ"ד חלקים, שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר

וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם
אותם שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן, מתכנסים בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש

Taanis4: 2

אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ,,צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי”, וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת — כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

These are the maamados: Since the Torah states: Command the Children of Israel and say to them, “My sacrifice, my bread ...” Now, how can a person's sacrifice be offered when he is not present? The early prophets instituted twenty-four mishmaros. Corresponding to every single mishmar, there was a maamad in Jerusalem of Kohanim, Leviim, and Yisraelim. When the time approached for the mishmar to ascend, the Kohanim and the Leviim would ascend to Jerusalem, and the Yisraelim assigned to that mishmar would assemble in their cities, and read from the Story of Creation.

Taanis4: 1

בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם — בְּשַׁחֲרִית, בְּמוּסָף וּבְמִנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים: בַּתַּעֲנִיּוֹת, וּבַמַּעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

On three junctures of the year the Kohanim raise their hands [to bless the people] four times during the day —- at Shacharis, Musaf, Minchah, and Ne'ilah —- on fast days, on maamados, and on Yom Kippur.

Suggestions