Megillah 1:11-2:1 - Mishna Yomit

משנה יא

אין בין שילה לירושלם אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדושת שילה יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה היתר

ר' עובדיה מברטנורא

בכל הרואה
בכל מקום שיכול לראות משם את שילה

יש אחריה היתר
כשחרבה שילה הותרו הבמות

-------------------------------
פרק ב

משנה א
הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא

ר' עובדיה מברטנורא

הקורא את המגלה למפרע לא יצא
דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים, מה עשיית הימים א"א למפרע, דא"א שיהא חמשה עשר קודם ארבעה עשר, אף זכירה שהיא קריאת המגילה, למפרע לא

קראה על פה
לא יצא. כתיב הכא נזכרים, וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר

קראה תרגום בכל לשון לא יצא
הכי קאמר, עברי שקראה תרגום ואינו מבין בל' תרגום, או בכל שאר לשון שאינו מבין, לא יצא

אבל קורין אותה ללועזות בלעז
באותו לשון שהם מבינים. ובלבד שתהא כתובה באותו לשון, שלא יהא קורא על פה

והלועז ששמע אשורית יצא
ויונית הרי הוא כאשורית לדין זה. אלא שכבר אבד אותו לשון היוני ונשתכח כדכתבינן לעיל

Megilah2: 1

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ — לֹא יָצָא. קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן — לֹא יָצָא. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז. וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית — יָצָא.

[If] someone read the Megillah out of sequence, he has not fulfilled his obligation. [If] he read it by heart, [or if] he read it in Targum [or] in any other language, he has not fulfilled his obligation. However, we may read it for those who speak a foreign language in a foreign language. One who speaks a foreign language and heard it [read in Hebrew that was written] in Assyrian [script] has fulfilled his obligation.

Megilah1: 11

אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה, וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה; וְכָאן וְכָאן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קְדֻשַּׁת שִׁילֹה יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר, וּקְדֻשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם אֵין אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר.

There is no difference between [the laws pertaining to the Tabernacle at] Shiloh and [those pertaining to the Temple in] Jerusalem except that in Shiloh one was permitted to eat kodashim kalim and second tithes anywhere within sight [of Shiloh], but in Jerusalem [one was only permitted to do so] within the walls. Both here and there kodshei kodashim were permitted to be eaten only within the curtains. After the sanctity of Shiloh, bamos were permitted, but after the sanctification of Jerusalem, bamos were not permitted.

Suggestions