Moed Katan 1:4-5

משנה ד

צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן שלא כדרכו במועד ובשביעית וחכמים אומרים משדה האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו ומקרין את הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו

ר' עובדיה מברטנורא

האישות תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים, ומפסדת את השדות

ובשדה הלבן שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות

בשדה האילן כדרכו דמפסדי טפי, ולהפסד מרובה חששו. לפיכך חופר גומא כדרכו ותולה בה מצודה

שלא כדרכו נועץ שפוד בקרקע בחוזק ומנענע אילך ואילך ומוציא, ונמצאת גומא נעשית מאליה. אבל לא ע"י חפירה. והלכה כחכמים. ובשדה לבן הסמוכה לשדה אילן, חופר כדרכו, שמא יצאו משדה לבן ויחריבו האילנות

ומקרין את הפרצה מסדרין את האבנים זו על זו כדרך בנין, ואינו טח בטיט. ובפרצה של גינה מיירי, אבל כותל חצר שנפל, בונה כדרכו, מפני הגנבים

------------------------ משנה ה

רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר ועוד אמר רבי מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו רבי יוסי אומר אבל הוא לו לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום

ר' עובדיה מברטנורא

רואין את הנגעים במועד להקל שאם טהור הוא אומר לו הכהן טהור אתה, ששמחה היא לו

אבל לא להחמיר שאם טמא הוא, ישתוק, ולא יטמאנו ויצריכנו לצאת חוץ למחנה

לא להקל ולא להחמיר מתוך שנזקק לראותו אם הוא טהור כדי להקל עליו, הוא נזקק להחמיר, שאם הוא טמא צריך לומר לו טמא אתה, כדכתיב לטהרו או לטמאו, שאין כהן רשאי לשתוק, ומוטב לו שלא יראהו הכהן כלל

מלקט אדם עצמות אביו ואמו במועד, כדי לקברם במקום הגון

ששמחה היא לו כשרואה אותם שקוברן בקברי אבותיו. ואין הלכה כר"מ בשתיהן

לא יערער על מתו לא יביא ספדן לערער על מתו שמת זה ימים רבים, לחזור על קרובי המת כדרך שחוזר הספדן שצועק ואומר בואו בכו עמי כל מרי לב. ומי שלבו דוה עליו הולך ומספיד על קרובו

לא יספידנו לא ישכור ספדן על מתו שמת לו באותה שעה

קודם לרגל שלשים יום תמיד. דאמרי טעמא בגמרא שדרך בני אדם לכנוס מעות לצורך הרגל קודם לרגל ל' יום מכי שמע שדורשים בהלכות הרגל, ושמא יתן המעות שכנס לצורך הרגל לספדן וימנע משמחת הרגל. ואית דאמרי שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר ל' יום אחר הספדו