משנה י
עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן
ר' עובדיה מברטנורא
ולמרפסת הלוך שלפני עליה שבני העליה הולכים בו ויורדים דרך סולם לחצר
ושפין את הסדקין גגות שאינן משופעין טוחין אותן בטיט, וכשיש סדקים בטחיית הטיט הדלף יורד בבית ואיכא פסידא. שפין, טחין
מעגלה עץ עגול שבו מחליקין הגגות
במחלצים כלי אומנות של ברזל רחבה כעין כף ולה בית יד
הציר רגל הדלת הסובבת בתוך חור האסקופה התחתונה של פתח
צינור החור שבאסקופה
והקורה קורות הבית ממש שנשברו אפילו קודם יו"ט
ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד שלא יאמר אמתין עד המועד שאין לי מלאכה אחרת ואעשה את זאת
כבשים כגון דגים וירקות וכיוצא בהן שכובשין במלח וחומץ
שיכול לאכלן במועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד
------------------------ פרק ב
משנה א
מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר זולף וגומר וגף כדרכו
ר' עובדיה מברטנורא
מי שהפך דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהם צבורים בו, כשרוצים להכניסן לבית הבד. ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי
וארעו אבל שאסור במלאכה
או שהטעהו פועלים שלא באו למלאכתו. והגיע המועד
טוען על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד, טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו
זולף שופך הזיתים על גבי בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוף
וגומר סחיטתם ועיצורם בבית הבד
וגף סותם פי החביות. והלכה כרבי יוסי