Yevamos 9:6-10:1 - Mishna Yomit

משנה ו

בת כהן שנישאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה נישאת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר נישאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מת בנה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה ועל זו נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל

ר' עובדיה מברטנורא

None

------------------------------
פרק י

משנה א

האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה אם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה ובת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתובתה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ואין הולד ממנו ממזר ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו

ר' עובדיה מברטנורא

האשה. ואמרו לה מת בעליך
שאמר לה עד אחד מת בעליך ונשאת על פי עד אחד. ולפיכך תצא מזה ומזה כדין אשת איש שזנתה שאסורה לבעל ואסורה לבועל, דלאו אנוסה היא, ואף על גב דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עגונה, טעמא מאי משום דהיא גופה דייקא ומנסבא, והך דלא דייקא קנסינן לה. אבל נשאת על פי שני עדים שאמרו לה מת בעלך, הא אמרינן בסיפא נשאת שלא על פי ב"ד כלומר שלא היתה צריכה להיתר ב"ד כיון שהיו שני עדים מעידין בדבר, מותרת לחזור לבעלה הראשון, דאנוסה היא, דמאי הוה לה למעבד. ובגמרא מוכח דלית הלכתא הכי, אלא לא שנא נשאת על פי ב"ד בעד אחד ולא שנא נשאת ע"פ שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה

וצריכה גט מזה ומזה
טעמא דבעיא גט משני, שכשרואים את הראשון חי סבורים שגרשה וע"י כן נשאה שני ואשתו גמורה היא, ואם מוציאה בלא גט נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט

ולא בלאות
שנאבדו, אבל בלאותיה הקיימים לא הפסידה

והולד ממזר מזה ומזה
אם ילדה מן השני, ממזר גמור. ואם החזירה הראשון וילדה, הוי ממזר מדבריהם

לא זה וזה זכאין במציאתה
דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה, משום איבה, הכא תיהוי לה איבה ואיבה

ולא במעשה ידיה
דטעמא מאי אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום מזוני, והכא דמזוני לית לה, מעשה ידיה לאו דיליה

ולא בהפרת נדריה
דטעמא מאי בעל מיפר נדרי אשתו, כי היכי דלא תתגנה על בעלה, הכא תתגנה ותתגנה

נפסלה מן הכהונה
דזונה היא

מן המעשר
קנסא היא. דבת לוי שזנתה לא נפסלה מן המעשר

מן התרומה
אפילו תרומה דרבנן

יורשים כתובתה
כתובת בנין דכרין

חולצין ולא מיבמין
אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ורבנן גזור דלא ליבם, ואחיו של שני חולצין מדרבנן כי היכי דבעיא גט משני מדרבנן

ביאתה או חליצתה
ארישא פליג דקתני ולא מיבמין

ואין הולד ממנו ממזר
אם החזירה ראשון. ולית הלכתא לא כר' יוסי ולא כר' אליעזר ולא כר"ש

נשאת שלא ברשות
ב"ד, כגון שאמרו לה שני עדים מת בעליך שאינה צריכה להיתר ב"ד

Yevamos9: 6

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל — לֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן — לֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה. נִשֵּׂאת לְלֵוִי, תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן — תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן — לֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי — לֹא תֹאכַל בְּמַעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל — חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ. וְעַל זוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כב, ג): ,,וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל.”

[If] the daughter of a Kohen married a Yisrael, she may not eat terumah; [if] he died and she has a child by him, she may not eat terumah. [If] she [then] married a Levi, she may eat the tithe; [if] he died and she has a child by him, she may eat the tithe. [If] she [then] married a Kohen, she may eat terumah; [if] he died and she has a child by him, she may eat terumah. [If] her child by the Kohen died, she may not eat terumah; [if] her child by the Levi died, she may not eat the tithe; [if] her child by the Yisrael died, she returns to her father's house. Concerning this it was said (Leviticus 22:13): ... she returns to her father's house as in her youth, [and] she may eat from her father's bread.

Yevamos10: 1

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ ,,מֵת בַּעֲלִיךְ”, וְנִסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ — תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה, וְלֹא עַל זֶה; אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה — תַּחֲזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה, וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל — נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה; וּבַת לֵוִי — מִן הַמַּעֲשֵׂר, וּבַת כֹּהֵן — מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ — אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. וְאִם נִסֵּת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת — מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

A woman whose husband went overseas, and they came and told her, “Your husband died,” and she married, and afterward her husband came [back] —- she must leave both of them, and she needs [to receive] a bill of divorce from each, and she receives neither the kesubah [payment], nor [payment for] the fruits, nor sustenance, nor worn property [payment] from either; if she took [payment] from either, she must return [it]. [Her] child by either is a mamzer, neither of them may contaminate himself to her, and neither has rights to her found objects, or the products of her labor, or the nullification of her vows. [If] she was the daughter of a Yisrael, she is disqualified from [marrying into] the priesthood; [if] the daughter of a Levi, [she is disqualified] from [eating] the tithe, and [if] the daughter of a Kohen, [she is disqualified] from [eating] terumah. The heirs of both [men] do not inherit her kesubah. If they should die, the brother of each performs chalitzah, but not yibum. R' Yose says: Her kesubah [claim] is on her first husband's property. R' Elazar says: The first one has the rights to her found objects, the products of her labor, and the nullification of her vows. R' Shimon says: Cohabitation or chalitzah with the first one's brother releases her co-wife, and her child by him is not a mamzer. If she married without sanction [of the court], she may return to him.

Suggestions