Kesubos 5:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת המותר רבי מאיר אומר הקדש רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין

ר' עובדיה מברטנורא

הרי זו עושה ואוכלת
שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה, לפיכך עושה ואוכלת לדברי הכל

המותר
הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה יותר על הראוי למזונותיה, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן

ר' מאיר אומר הקדש
דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ואין כן הלכה, אלא הלכה כר' יוחנן בן הסנדלר דאמר חולין, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם

-----------------------------------
משנה ה

אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שלש אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר ארבעה יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכלו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובתה שהבטלה מביאה לידי שיעמום

ר' עובדיה מברטנורא

טוחנת
ברחים של יד שהם קטנים. ואם רחים גדולים הם, מכינה כל צרכי הטחינה, כגון נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח

הכניסה לו שפחה אחת
מעות או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת

יושבת בקתדרא
על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו לכאן ולכאן ואעפ"כ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שמלאכות אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד

שעמום
בהלה. תרגום ובתמהון לבב ובשעמימות לבא. ופלוגתייהו דר' אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל הוי באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני הצחוק דלידי זמה איכא, לידי שעמום ליכא, שאין שעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי. והלכה כר' אליעזר

Kesuvos5: 4

הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂי יְדֵי אִשְׁתּוֹ — הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חֻלִּין.

[If] one consecrated his wife’s handiwork, she may [nevertheless] work and eat. [If he consecrated] the surplus —- R’ Meir says: [It is] consecrated. R’ Yochanan HaSandlar says: [It is] not consecrated.

Kesuvos5: 5

אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ: טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת; מְבַשֶּׁלֶת וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ; מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בְצֶמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת — לֹא טוֹחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה, וְלֹא מְכַבֶּסֶת; שְׁתַּיִם — אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ; שָׁלֹשׁ — אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בְצֶמֶר; אַרְבַּע — יוֹשֶׁבֶת בְּקַתֶּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת — כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בְּצֶמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.

These are the kinds of work that a woman must do for her husband: she must grind, bake, and wash; cook and nurse her child; make his bed and work with wool. [If] she brought him one maidservant, she need neither grind, bake, nor wash; [if she brought in] two, she need neither cook nor nurse her child; three —- she need neither make his bed nor work with wool; four —- she may sit in an easy chair. R’ Eliezer says: Even if she brought him a hundred maidservants, he should compel her to work with wool, for idleness brings to unchastity. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even [if] one pronounces a vow upon his wife not to do any work, he must divorce her and give her kesubah, for idleness brings to insanity.

Suggestions