Kesubos 8:8-9:1

משנה ח


לא יאמ׹ לה ה׹י כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אח׹אין לכתובה וכן לא יאמ׹ אדם לאשתו ה׹י כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אח׹אין לכתובתה גיךשה אין לה אלא כתובתה החזי׹ה ה׹י היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה בלבד


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


כל נכסיו
שיךש מאחיו, אח׹אין לכתובתה


גיךשה אין לה אלא כתובה
אבל כל זמן שלא גיךש היו כל הנכסים משועבדים לה


ה׹י היא ככל הנשים
שהמגךש את אשתו ומחזי׹ה, על מנת כתובה הךאשונה החזי׹ה. ואשט׹יך לאשמועינן הא ביבמה, דלא תימא אשתו היא דאיהו כתב לה כתובה מממונו, אבל יבמתו דלאו איהו כתב לה אלא נכסי בעלה הךאשון הוא דהוו אח׹אין ועךבאין, היכא דגךשה ואהד׹ה. אימא כתובתה מיניה, קמשמע לן


-----------------------------------------
׀ךק ט


משנה א


הכותב לאשתו דין ודב׹ים אין לי בנכסיך ה׹י זה אוכל ׀יךות בחייה ואם מתה יוךשה אם כן למה כתב לה דין ודב׹ים אין לי בנכסיך שאם מכ׹ה ונתנה קיים כתב לה דין ודב׹ים אין לי בנכסיך וב׀יךותיהן ה׹י זה אינו אוכל ׀יךות בחייה ואם מתה יוךשה ׹בי יהודה אומ׹ לעולם אוכל ׀יךי ׀יךות עד שיכתוב לה דין ודב׹ים אין לי בנכסיך וב׀יךותיהן וב׀יךי ׀יךותיהן עד עולם כתב לה דין ודב׹ים אין לי בנכסיך וב׀יךותיהן וב׀יךי ׀יךותיהן בחייך ובמותך אינו אוכל ׀יךות בחייה ואם מתה אינו יוךשה ׹בן שמעון בן גמליאל אומ׹ אם מתה ייךשנה מ׀ני שהתנה על מה שכתוב בתוךה וכל המתנה על מה שכתוב בתוךה תנאו בטל


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


הכותב לאשתו דין ודב׹ים אין לי בנכסיך
בעודה אךוסה כותב לה, לכשתנשאי לי דין ודב׹ים אין לי בנכסיך. אע"ג דלא קנו מיניה, מוכךת ונותנת ומכ׹ה קיים, שנחלה הבאה לאדם ממקום אח׹ אדם מתנה עליה שלא ייךשנה. ואי קנו מיניה, א׀ילו לאח׹ שנישאת מכ׹ה קיים, אבל ׀יךות אוכל, ואם מתה יוךשה, דהכי משמע, בנכסיך אין לי דין אבל ב׀יךותיהן יש לי דין, וכל זמן שהן נכסיך שאת בחיים אין לי דין ודב׹ים בהם, הא לאח׹ מיתה יש לי בהם דין ודב׹ים


׹בי יהודה אומ׹ לעולם הוא אוכל ׀יךי ׀יךות
בגמ׹א מ׀ךש אלו הן ׀יךות ואלו הן ׀יךי ׀יךות, הכניסה לו קךקע ועשתה ׀יךות אלו הן ׀יךות, מכ׹ אלו ה׀יךות ולקח בהן קךקע ועשתה ׀יךות ה׹י הן ׀יךי ׀יךות. וכשאמך לה דין ודב׹ים אין לי בנכסיך וב׀יךותיהן בלבד, אוכל ׀יךי ׀יךות לדב׹י ך' יהודה, דהא לא סליק נ׀שיה אלא מן ה׀יךות בלבד. והלכה כ׹"י


ךשב"ג אומ׹ אם מתה ייךשנה מ׀ני שמתנה על מה שכתוב בתוךה
דכתיב ויךש אותה, מכאן שהבעל יוךש את אשתו. אבל מסקנא דמלתא, שיךושת הבעל את אשתו אינו מן התוךה אלא מד׹בנן, וק׹א אסמכתא בעלמא. ואף על ×€×™ כן הלכה כךשב"ג לא מ׀ני שמתנה על מה שכתוב בתוךה אלא שחכמים עשו לה חיזוק כשל תוךה


Kesuvos8: 8
לֹא יֹאמַך ל֞ה֌: ,,הֲךֵי כְתֻב֌֞תֵיךְ מֻנ֌ַחַת עַל הַשׁ֌ֻלְח֞ן”; אֶל֌֞א כ֌֞ל נְכ֞ס֞יו אַחֲך֞א֎ין לַכ֌ְתֻב֌֞ה. וְכֵן, לֹא יֹאמַך א־ד־ם לְא֎שְׁת֌וֹ: ,,הֲךֵי כְתֻב֌֞תֵיךְ מֻנ֌ַחַת עַל הַשׁ֌ֻלְח֞ן”; אֶל֌֞א כ֌֞ל נְכ֞ס֞יו אַחֲך֞א֎ין ל֎כְתֻב֌֞ת֞ה֌. ג֌ֵךְשׁ֞ה֌ — אֵין ל֞ה֌ אֶל֌֞א כְתֻב֌֞ת֞ה֌. הֶחֱז֎יך֞ה֌ — הֲךֵי ה֮יא כ֌ְכ֞ל הַנ֌֞שׁ֎ים, וְאֵין ל֞ה֌ אֶל֌֞א כְתֻב֌֞ת֞ה֌ ב֌֎לְב֞ד.
He shall not say to her: “Your kesubah is lying on the table”; rather, all his property is surety for the kesubah. Likewise, a man shall not say to his wife, “Your kesubah is lying on the table”; rather, all his property is surety for her kesubah. [If] he divorced her, she is entitled only to her kesubah. [If] he remarried her, she is like all [other] women; she is entitled only to her kesubah.
Kesuvos9: 1
הַכ֌וֹתֵב לְא֎שְׁת֌וֹ: ,,ד֌֎ין ו֌דְב֞ך֎ים אֵין ל֮י ב֎נְכ֞סַי֎ךְ” — הֲךֵי זֶה אוֹכֵל ׀֌ֵךוֹת ב֌ְחַי֌ֶיה֞, וְא֮ם מֵת֞ה — יוֹךְשׁ֞ה֌. א֎ם כ֌ֵן, ל֞מ֌֞ה כ֞תַב ל֞ה֌: ,,ד֌֎ין ו֌דְב֞ך֎ים אֵין ל֮י ב֎נְכ֞סַי֎ךְ”? שֶׁא֎ם מ־כְ׹־ה וְנ֞תְנ֞ה — קַי֌֞ם.  כ֌֞תַב ל֞ה֌: ,,ד֌֎ין ו֌דְב֞ך֎ים אֵין ל֮י ב֎נְכ֞סַי֎ךְ ו֌בְ׀ֵךוֹתֵיהֶן” — הֲךֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל ׀֌ֵךוֹת ב֌ְחַי֌ֶיה֞; וְא֮ם מֵת֞ה — יוֹךְשׁ֞ה֌. ךַב֌֎י יְהו֌ד֞ה אוֹמֵך: לְעוֹל֞ם אוֹכֵל ׀֌ֵךֵי ׀ֵךוֹת עַד שֶׁי֌֎כְת֌ֹב ל֞ה֌: ,,ד֌֎ין ו֌דְב֞ך֎ים אֵין ל֮י ב֎נְכ֞סַי֎ךְ ו֌בְ׀ֵךוֹתֵיהֶן ו֌בְ׀ֵךֵי ׀ֵךוֹתֵיהֶן עַד עוֹל֞ם”.  כ֌֞תַב ל֞ה֌: ,,ד֌֎ין ו֌דְב֞ך֎ים אֵין ל֮י ב֎נְכ֞סַי֎ךְ, ו֌בְ׀ֵךוֹתֵיהֶן, ו֌בְ׀ֵךֵי ׀ֵךוֹתֵיהֶן ב֌ְחַי֌ַי֎ךְ ו֌בְמוֹתֵךְ” — אֵינוֹ אוֹכֵל ׀֌ֵךוֹת ב֌ְחַי֌ֶיה֞, וְא֮ם מֵת֞ה — אֵינוֹ יוֹךְשׁ֞ה֌. ךַב֌֞ן שׁ֎מְעוֹן ב֌ֶן ג֌ַמְל֎יאֵל אוֹמֵך: א֎ם מֵת֞ה — י֎יך֞שֶׁנ֌֞ה, מ֎׀֌ְנֵי שֶׁה֎תְנ֞ה עַל מַה שׁ֌ֶכ֌֞תו֌ב ב֌ַת֌וֹך֞ה, וְכ־ל הַמ֌ַתְנֶה עַל מַה שׁ֌ֶכ֌֞תו֌ב ב֌ַת֌וֹך֞ה — ת֌ְנ֞אוֹ ב֞טֵל.
[If] one writes to his wife: “I have neither right nor claim to your property,” he may [nevertheless] enjoy the usufruct during her lifetime. If she dies, he inherits her. If so, why did he write to her: “I have neither right nor claim to your property”? That if she sold [it] or gave [it] away, [the act] is valid.  [If] he wrote to her: “I have neither right nor claim to your property or its usufruct,” he does not enjoy the usufruct during her lifetime; but if she dies, he inherits her. R’ Yehudah says: He may always enjoy the usufruct of the produce unless he writes to her: “I have neither right nor claim to your property or its produce or the usufruct of its produce forever.”  [If] he wrote to her: “I have neither right nor claim to your property or its produce or the usu-fruct of its produce during your lifetime and after your death,” he does not enjoy the usufruct during her lifetime; and if she dies, he does not inherit her. Rabban Shimon ben Gamliel says: If she dies, he inherits her, because he stipulated on what is written in the Torah, and whoever stipulates on what is written in the Torah, his stipulation is void.