משנה ב
האומר לחבירו קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כנויים לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירו' שבותה שקוקה נדר במותא הרי אלו כנויין לשבועה
ר' עובדיה מברטנורא
קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן לשונות של גוים הם, ויש מהם מי שקורא לקרבן כך ויש מי שקורא כך, ובכל לשון שיאמר מאלו הוא מתפיס בקרבן
נדר במותא כלומר נשבע במותא, והוא כינוי של מומתא, שהיא שבועה בלשון תרגום
------------------------ משנה ג
האומר לא חולין לא אוכל לך לא כשר ולא דכי טהור וטמא נותר ופגול אסור כאימרא כדירין כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלם נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן רבי יהודה אומר האומר ירושלם לא אמר כלום
ר' עובדיה מברטנורא
לחולין שאוכל לך הלמ"ד נקודה פתח, ומשמע לא חולין יהיה מה שאוכל לך אלא קודש
לא כשר יהיה, אלא פסול. והיינו קדשים דשייך בהו כשרות ופסלות
לא דכי לא מותר. כמו אייל קמצא דכן, בע"ז ואע"ג דלשון מותר ואסור שייך נמי גבי נבלה וטרפה ואנן קיי"ל שאין מתפיסין אלא בדבר הנידר והנידב, הואיל ויש במשמעות מותר גם בקדשים, הא תנן סתם נדרים להחמיר, דכיון דדעתו להתפיסו בנדר אמרינן על דבר הנידר נתכוין
טהור אם אמר לא טהור מה שאוכל לך
טמא נותר פיגול אם אמר טמא מה שאוכל לך, וכן כולם. אסור, שכל אלו דברים הנוהגים בקדשים הם
כאימרא כשה של קרבן
כדירים כלשכת העצים או כלשכת הטלאים
כעצים כגזרי עצים של מערכה
כאישים כקרבנות שעל האש
כמזבח כקרבנות שעל גבי המזבח
כהיכל כקרבנות שבהיכל
כירושלים כקרבנות שבירושלים. פירוש אחר. כחומות ירושלים, דקסבר שחומות ירושלים משיירי הלשכה קא אתו
באחד מכל משמשי המזבח כגון מזלגות מזרקות ומחתות. אם אמר כמזלגות שאוכל לך, או כמזרקות שאוכל לך, וכן כולם, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה כנודר בקרבן
רבי יהודה אומר האומר ירושלים בלא כ"ף, לא אמר כלום. ות"ק פליג עליה. ואין הלכה כרבי יהודה