Nedarim 3:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת יש להן פדיון הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו טלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון

ר' עובדיה מברטנורא

הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות
ראה רוח סערה באה וירא שמא יקצצו נטיעותיו ואמר הרי אלו קרבן אם אינן נקצצות. או שראה דליקה נפלה בעיר וירא על טליתו שמא תשרף ואומר הרי זו קרבן אם לא תשרף

יש להם פדיון
כשאר הקדשות, ויפדו ויקנה בדמיהן קרבן. דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן, לאו למיסרינהו עליה כקרבן איכוין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן

אין להם פדיון
אלא המעות נתפסין בקדושה והנטיעות חוזרות להיות קדושות, דכיון דאמר עד שיקצצו, הכי קאמר, לכשאפדם יחזרו ויקדשו עד שיקצצו

--------------------------------
משנה ו

הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו שהולכין מעכו ליפו אלא במי שדרכו לפרש

ר' עובדיה מברטנורא

מותר ביושבי יבשה
שאין דרכם לרדת בים

בכלל יושבי יבשה
שסופם לרדת ולישב ביבשה

לא כאלו ההולכים מעכו ליפו
אית דמפרשי לה הכי, הא דתנן ברישא דמתניתין הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה דמשמע הא ביורדי הים אסור, לא כאלו שהולכים מעכו ליפו, שהנודר מיורדי הים אינו אסור בהם, דמשום דרך מועט כזה לא מקרו יורדי הים. ואית דמפרשי, לא כאלו ההולכים מעכו ליפו בלבד דבכלל יורדי הים הם ליאסר, וגם יושבי יבשה מקרו, אלא אף במי שדרכו לפרש, לפי שסופו לירד ליבשה

Nedarim3: 5

,,הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת”, ,,טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת” — יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן; ,,הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצֵצוּ”, ,,טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף” — אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.

[If a person said:] “Let these saplings be an offering if they are not felled,” “[Let] this cloak be an offering if it is not burnt” —- they can be redeemed; “These saplings are an offering until they are felled,” “This cloak is an offering until it is burnt” —- they cannot be redeemed.

Nedarim3: 6

הַנּוֹדֵר מִ,,יּוֹרְדֵי הַיָּם” — מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה; מִ,,יּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה” — אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלָל ,,יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה” — לֹא כָאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.

One who makes a neder prohibiting “seafarers” is permitted to [benefit from] land dwellers; [if] “land dwellers” —- he is forbidden to [benefit from] seafarers, because seafarers are included in “land dwellers” —- not like those who go from Acre to Jaffa, but from someone whose custom is to voyage.

Suggestions