Nedarim 11:2-3

משנה ב


ואלו הם נד׹י ענוי נ׀ש אמ׹ה קונם ׀יךות העולם עלי ה׹י זה יכול לה׀ך ׀יךות מדינה עלי יביא לה ממדינה אחךת ׀יךות חנוני זה עלי אינו יכול לה׀ך ואם לא היתה ׀ךנסתו אלא ממנו ה׹י זה י׀ך דב׹י ׹בי יוסי


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


אם לא היתה ׀ךנסתו אלא ממנו
שהוא מאמינו עד שיךויח וי׀ךע לו


ה׹י זה י׀ך דב׹י ׹בי יוסי
ך' יוסי לטעמיה דסביךא ליה שאין הבעל מי׀ך כל נד׹ שיש בו עינוי נ׀ש, שהוא מחלק בין עינוי מ׹ובה לעינוי מועט ובין עינוי של זמן מ׹ובה לזמן מועט, וכל מתניתין דהאי ׀יךקא אזלא כוותיה ואינה הלכה. אלא הבעל מי׀ך כל נד׹ שיש בו עינוי נ׀ש, בין של יום אחד וא׀ילו שעה אחת, בין של זמן מ׹ובה. בין עינוי גדול בין עינוי קטן, וכן מי׀ך נד׹ים ושבועות בדב׹ שבינו לבינה אף על ×€×™ שאין בהם עינוי נ׀ש, כגון אם נשבעה או נד׹ה שלא תכחול או שלא תתקשט. וכן אם נד׹ה שלא תאכל מ׀יךות מדינה זו, הבעל מי׀ך, שטוךח הוא לו להביא לה ׀יךות ממדינה אחךת, והוי דב׹ים שבינו לבינה. ומה בין נד׹ים ושבועות שבינו לבינה לנד׹ים ושבועות שיש בהן עינוי נ׀ש, נד׹ים ושבועות שיש בהם עינוי נ׀ש מי׀ך לע׊מו ולאח׹ים, כגון אם נד׹ה שלא תאכל בשך ולא תשתה יין, מי׀ך לה והיא מותךת לאכול ולשתות וא׀ילו לאח׹ שתתאלמן או תתגךש ותנשא לאח׹. ונד׹ים ושבועות שבינו לבינה, כגון אם אסךה עליה תשמיש של כל אדם לעולם או שלא תכחול ותתקשט לעולם, מי׀ך חלקו, ותהא משמשתו וכוחלת ומתקשטת כל זמן שהיא תחתיו, וכשתתאלמן או תתגךש תהיה אסוךה בתשמיש כל אדם ולכחול ולהתקשט. וכן כל כיושא בזה


-------------------------------
משנה ג


קונם שאיני נהנה לבךיות אינו יכול לה׀ך ויכולה היא להנות בלקט ובשכחה וב׀יאה קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כ׹חו כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אח׹ים


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


קונם שאיני נהנית לבךיות אינו יכול לה׀ך
שאין זה מנד׹י עינוי נ׀ש, שהךי יכולה להת׀ךנס משל בעל, דבעל לאו בכלל בךיות הוא. והא מתניתין נמי ׹בי יוסי היא, ואין כן הלכה כד׀ךישנא לעיל. ולא מיבעיא אי אמ׹ה קונם שאיני נהנית לבךיות שאסךה הנאת כל הבךיות עליה, שהוא מי׀ך משום נד׹י עינוי נ׀ש אליבא דחכמים, אלא א׀ילו אמ׹ה קונם שאיני נהנית ל׀לוני שלא אסךה עליה אלא הנאת אותו ׀לוני בלבד, הבעל מי׀ך משום דב׹ים שבינו לבינה, שטוךח הוא לו כשלא תהנה מאותו ׀לוני, והתוךה אמ׹ה בין איש לאשתו, כל דב׹ שבין איש לאשתו הבעל מי׀ך


ויכולה ליהנות בלקט שכחה ו׀אה
הכי קאמך, ועוד טעמא אח׹ינא שקונם שאיני נהנית לבךיות אין הבעל מי׀ך, שהךי יכולה ליהנות מלקט שכחה ו׀אה שאינה נהנית מן הבךיות, דמתנות עניים נינהו, ונמשא שאין כאן עינוי נ׀ש


קונם כהנים ולוים נהנים לי
כי היכי דקונם שאיני נהנית לבךיות מותךת במתנות עניים, הכי נמי המדי׹ כהנים ולוים מנכסיו מותךים במתנות כהונה ולויה


Nedarim11: 2
וְאֵל֌ו֌ הֵם נ֎דְךֵי ע֎נ֌ו֌י נֶ׀ֶשׁ: א־מְ׹־ה: ,,קוֹנ֞ם ׀֌ֵךוֹת ה֞עוֹל֞ם ע֞לַי” — הֲךֵי זֶה י֞כוֹל לְה֞׀ֵך; ,,׀֌ֵךוֹת מְד֮ינ־ה ע֞לַי” — י־ב֮יא ל֞ה֌ מ֎מ֌ְד֎ינ֞ה אַחֶךֶת. ,,׀֌ֵךוֹת חֶנְו֞נ֎י זֶה ע֞לַי” — אֵינוֹ י֞כוֹל לְה֞׀ֵך; וְא֮ם לֹא ה֞יְת֞ה ׀ַךְנ֞ס֞תוֹ אֶל֌֞א מ֎מ֌ֶנ֌ו֌ — הֲךֵי זֶה י֞׀ֵך. ד֌֎בְךֵי ךַב֌֎י יוֹסֵי.
These are nedarim of self-denial: [If] she said: “Konam, the fruits of the world to me,” he may revoke it; “[Konam] the fruits of [this] country” —- he can bring her [fruit] from another country. “[Konam] the fruits of this storekeeper to me” —- he cannot revoke it; but, if he was his only source for provisions, he can revoke it. [These are] the words of R' Yose.
Nedarim11: 3
קוֹנ֞ם שֶׁאֵינ֎י נֶהֱנֶה לַב֌ְך֎י֌וֹת — אֵינוֹ י֞כוֹל לְה֞׀ֵך, ו֎יכוֹל֞ה ה֮יא לֵה֞נוֹת ב֌ַל֌ֶקֶט ו֌בַשׁ֌֎כְח֞ה ו֌בַ׀֌ֵא֞ה. ,,קוֹנ֞ם כ֌ֹהֲנ֎ים ו֌לְו֎י֌֎ם נֶהֱנ֎ים ל֮י” — י֎ט֌ְלו֌ עַל כ֌֞ךְחוֹ. ,,כ֌ֹהֲנ֎ים אֵל֌ו֌ ו֌לְו֎י֌֎ם אֵל֌ו֌ נֶהֱנ֎ים ל֮י” — י֎ט֌ְלו֌ אֲחֵך֎ים.
[If one's wife said:] “Konam, what I benefit from people,” he cannot revoke it, and she can benefit from the gleanings, the forgotten sheaf, and the corner of the field.  [If one said:] “Konam, Kohanim or Leviim benefiting from me” —- they may take [it] against his will. “[Konam], these Kohanim or these Leviim benefiting from me” —- others may take [it].