Nazir 8:1-2 - Mishna Yomit

פרק ח

משנה א

שני נזירים שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך מת אחד מהן אמר רבי יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר ואומר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר אחר שלשים יום וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וזהו קרבן טהרתך אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני אמר רבי יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים אבל הודו לו חכמים לבן זומא

ר' עובדיה מברטנורא

שני נזירים שאמר להם אחד כו
והם שותקים, דאם הם מכחישין אינו נאמן, דעד אחד במקום שמכחישין אותו אינו נאמן. ומתניתין איירי כגון שזה העד לא היה עמהם, אלא אמר ראיתי מרחוק טומאה שנזרקה ביניכם, שאם היה העד אצלם במקומם הויא לה ספק טומאה ברה"ר, וספק טומאה בר"ה ספיקו טהור, דכל ספק טומאה מסוטה ילפינן לה דכתיב בה ונסתרה והיא נטמאה, ואינן אלא היא והבועל, וספיקה טמא. וכל זמן שהם יותר משנים אפילו בתוך הבית ספיקו טהור, דהויא לה כספק טומאה ברה"ר, לכך צ"ל שלא היה העד בשעת ספק טומאה אצלם במקומם

וסופרים ל' יום
וכגון ששניהם נדרו נזירות ביחד ונדרו סתם נזירות. וה"ה אם נדרו שניהם ביחד ופירשו נזירותם לזמן קצוב, שלאחר שהביאו קרבן טומאה וקרבן טהרה חוזרים ומונים הזמן הקצוב לנזירותם, ומפרישין קרבן טהרה

וקרבן טומאה ספק
חטאת העוף הבא על הטומאה, ספק ואינה נאכלת

אלא מביא חטאת עוף
לספק טומאות נזירות. ואשם אינו מביא, כרבנן דאמרי לעיל הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה

נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים
אם נזיר טהור הוא. דעולה ראשונה היתה חובה ועתה הוא מקריב חטאת ושלמים

אבל הודו חכמים לבן זומא
ולא חששו על שמקריב קרבנותיו לחצאים. והלכה כבן זומא

------------------------------------
משנה ב

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי אבל בזמן שהוא ספק אינו דוחה

ר' עובדיה מברטנורא

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק
ספק אם נטמא במת וספק אם הוא מצורע מוחלט

אוכל בקדשים אחר ששים יום
אבל קודם לכן לא, דספק מצורע הוא ועד שיביא כפרתו אסור לאכול בקדשים. אבל משום ספק נזיר טמא לא מתסר לאכול בקדשים, דלא מקרי מחוסר כפרה שאסור לאכול בקדשים אלא מי שטומאה יוצאה עליו מגופו. כיצד, נזר שלשים יום. וביום הראשון אירע לו ספק טומאת מת וספק צרעת, מזה ושונה וטובל ונטהר מטומאת מת כאילו בא לגלח כדין נזיר טמא או כדין מצורע שנתרפא, ואינו יכול לגלח עד שלשים יום מיום שנזר, שמא נזיר טהור הוא ואסור לגלח עד מלאת ימי נזרו ועד שיביא קרבנותיו, ולאחר שלשים יום מגלח, ספק תגלחת מצורע ספק תגלחת טומאה של נזיר וספק תגלחת טהרה. ומביא שתי ציפורים כדין תגלחת חלוטו של מצורע, וחטאת העוף הבאה על הספק משום ספק נזיר טמא, ועולת בהמה משום ספק נזיר טהור. ואע"פ שאינו מביא שאר קרבנות של תגלחת טהרה, הא אמרינן אם גלח על אחת משלשתן יצא. ומתנה עליה שאם אינו נזיר טהור שתהא עולת נדבה. ודין מצורע מוחלט שצריך שני תגלחות, אחת לאחר גמר חלוטו כשנרפא מצרעתו, ואחת לאחר ימי ספרו לאחר שספר שבעה מן התגלחת הראשונה, כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, וזה שהוא ספק נזיר אינו יכול לגלח, הלכך צריך להמתין ל' יום של ספק נזירות טהרה ומגלח תגלחת של ספק ימי ספרו של מצורע וספק נזירות טהרה, ומביא עולת בהמה של ספק נזירות כדי לגלח על הקרבנות ומתנה עליה, ולמחרת יום תגלחתו מביא קרבן מצורע כדי להתירו בקדשים. ומביא חטאת עוף, שחטאת בהמה אינה באה על הספק. ואינו מביא אשם, שהאשם אינו מעכב מלאכול בקדשים. ונמצא שלאחר ס' יום אוכל בקדשים שאז מביא כפרתו על ספק חלוטו. ועדיין הוא אסור לשתות יין וליטמא למתים דשמא מוחלט היה, ותגלחת מצורע אינו עולה לא לתגלחת נזיר טהור ולא לתגלחת נזיר טמא, וטעון עוד שתי תגלחות, אחד לנזיר טמא ואחת לנזיר טהור, ואם מצורע מוחלט היה, כל מה שמנה לימי נזירתו אין עולין לו, שימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו, וצריך למנות עוד ל' יום ולאחר ל' יום מגלח ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור, ומביא חטאת העוף בספק נזיר טמא, ועולת בהמה בספק נזיר טהור כדי לגלח על הקרבן, ומתנה עליה. ועדיין אסור לשתות יין וליטמא למתים, דשמא מצורע מוחלט היה, ולפיכך השתי תגלחות הראשונות לא עלו לו לשם נזירות, לא של טומאה ולא של טהרה, ושמא נזיר טמא היה ותגלחת השלישית תגלחת של טומאה היא, לפיכך צריך למנות עוד שלשים יום של נזירות טהרה, ומביא קרבן נזיר טהור, ומתנה, ואח"כ מותר לשתות יין ולהטמא למתים. וכן אם נדר נזירות שנה ואירע לו בראש שנתו ספק טומאת מת וספק צרעת, מונה שנה ומגלח תגלחת של ספק טומאה וספק טהרה וספק צרעת, ומונה שנה שניה ומגלח ומביא כפרתו ואוכל בקדשים, ומונה עוד ב' שנים קודם שישתה יין ויטמא למתים

Nazir8: 1

שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד: ”רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם” — מְגַלְּחִין, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר: ”אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלָּךְ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלָּךְ”. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר: ”אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלָּךְ, וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלָּךְ, וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתָךְ”. מֵת אֶחָד מֵהֶן — אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדּוֹר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר, וְאוֹמֵר: ”אִם טָמֵא הָיִיתִי — הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם”. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר: ”אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלָּךְ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק”. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר: ”אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלָּךְ, וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק, וְזֶהוּ קָרְבַּן טָהֳרָתָךְ”. אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא, וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדּוֹר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר? אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר: ”אִם טָמֵא הָיִיתִי — הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק”. וְסוֹפֵר שְׁלשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר: ”אִם טָמֵא הָיִיתִי — הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה, וְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי”. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא.

Two nezirim to whom an individual said: “I saw that one of you became tamei, but I don’t know which one of you” —- they [both] shave, and they bring [jointly] a sacrifice for tumah and a sacrifice for taharah, and [one of the nezirim] says: “If I am the one who is tamei, the sacrifice for tumah is mine and the sacrifice for taharah is yours; but if I am the one who is tahor, the sacrifice for taharah is mine and the sacrifice for tumah is yours.” They [then] count thirty days and bring [jointly] a sacrifice for taharah, and he says: “If I was the one who was tamei, the sacrifice for tumah was mine, the sacrifice for taharah was yours, and this is my sacrifice for taharah; but if I was the one who was tahor, the sacrifice for taharah was mine, the sacrifice for tumah was yours, and this is your sacrifice for taharah.” [If] one of them died, R’ Yehoshua said: He should seek out someone from the street who will vow to be a nazir parallel to him, and say: “If I was tamei you are a nazir at once, but if I was tahor you are a nazir after thirty days.” They [then] count thirty days, and bring [jointly] a sacrifice for tumah and a sacrifice for taharah. And he says: “If I am the one who was tamei, the sacrifice for tumah is mine and the sacrifice for taharah is yours; but if I am the one who was tahor, the sacrifice for taharah is mine and the sacrifice for tumah [is offered] out of doubt.” They [then] count thirty days, and bring [jointly] the sacrifice for taharah, and he says: “If I am the one who was tamei, the sacrifice for tumah was mine, the sacrifice for taharah was yours, and this is my sacrifice for taharah; but if I am the one who was tahor, the sacrifice for taharah was mine, the sacrifice for tumah was [offered] out of doubt, and this is your sacrifice for taharah.” Ben Zoma said to him: “And who will listen to him to vow to be a nazir parallel to him?” Rather, he brings a bird as a sin-offering and an animal as a burnt-offering, and says: “If I was tamei, the sin-offering is part of my obligation and the burnt-offering is voluntary; but if I was tahor, the burnt-offering is part of my obligation and the sin-offering is out of doubt.” And he [then] counts thirty days, and brings the sacrifice for taharah, and says: “If I was tamei, the first burnt-offering was voluntary and this one is for my obligation; but if I was tahor, the first burnt-offering was for my obligation and this one is voluntary, and this is the rest of my offering.” R’ Yehoshua said: It results that this one brings his offerings piecemeal! But the Sages agreed with Ben Zoma.

Nazir8: 2

נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְסָפֵק וּמֻחְלָט בְּסָפֵק — אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אַחַר שִׁשִּׁים יוֹם, וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָה תִגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהִיא וַדַּאי, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה.

A nazir who was in doubt whether he was tamei and in doubt [also] whether he was a confirmed [metzora] —- he may eat sacred foods after sixty days, and drink wine and contaminate himself with the tumah of the dead after one hundred and twenty days, because shaving for the affliction [of tzaraas] overrides shaving for nezirus when [the former] is certain, but when it is doubtful it does not override it.

Suggestions