Sotah 7:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

ברכות כהן גדול כיצד חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה ומברך עליה שמנה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה

ר' עובדיה מברטנורא

ברכות כהן גדול
ביוה"כ, לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה ומברך שמונה ברכות

חזן הכנסת
שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא להפשיט את התיבה ולהכין

ראש הכנסת
על פיו נחתכין דברי הכנסת, מי יפרוס על שמע, מי יפטיר בנביא, מי ירד לפני התיבה

סגן
המוכן תחת כהן גדול. שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו

והסגן לכהן גדול
וכולן משום כבודו של כהן גדול, דכתיב ברוב עם הדרת מלך

וכהן גדול עומד ומקבל
מכלל דיושב היה, שמע מינה בעזרת נשים היה קורא. דאי בעזרת ישראל קיי"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד

וקורא אחרי מות
שהוא מסדר יום הכיפורים

ואך בעשור
שבפרשת שור או כשב, דסמוכה היא לפרשת אחרי מות ויכול לגלול ספר תורה לשם בעוד שהמתורגמן מתרגם פסוק אחרון של פרשת אחרי מות, ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן

וגולל את התורה
ואע"פ שעדיין לא קרא בעשור של חומש הפקודים, יקרא אותה על פה ולא יגלול ס"ת לשם מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק התורגמן ואיכא גנאי לצבור. ולקרות בב' ס"ת א"א, לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה בצבור, משום פגמו של ספר תורה הראשון

יותר ממה שקריתי לפניכם
מה שאני עתיד לקרות עוד על פה, אל תאמרו שחסר מן הספר הזה לכך איני גוללו שם. וכל כך למה, שלא להוציא לעז על ס"ת

על התורה
ברכה שלאחריה

ועל העבודה
רצה ה' אלהינו

ועל ההודאה
מודים אנחנו לך

ועל מחילת עון
אתה בחרתנו, שחותם בה מלך מוחל וסולח לעונותינו

ועל המקדש
שתשרה שכינה בבית המקדש, וחותם בה בא"י שוכן בציון

ועל הכהנים
שיקובל קרבנותיהם ברצון. וחותם בה מקדש הכהנים

ועל שאר התפלה
שיהו ישראל נושעין מאויביהם. וחותם בה עמך ישראל צריכים ישועה בא"י שומע תפלה

--------------------------------
משנה ח

פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר מקץ שבע שנים במועד וגו' חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון

ר' עובדיה מברטנורא

בשמיני
בשנה שמינית של שמיטה שעברה, שהיא מוצאי שביעית זו. במוצאי יו"ט ראשון, דכתיב בחג הסוכות, שומע אני אפילו ביו"ט אחרון של חג, ת"ל שם בבוא כל ישראל ליראות, מתחילת חול המועד

אגריפס המלך
מזרעו של הורודוס היה, ובימיו נחרב בית שני

זלגו עיניו דמעות
שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות

אחינו אתה
שאמו מישראל

וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע
שבואתחנן. ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע, שיש בפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות. ומדלג, וקורא עשר תעשר. ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות. ואע"פ שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר היה קורא אותם יחד, שלא להפסיק במעשרות. ואח"כ ברכות וקללות, שהן קבלת גזרות ועונשים של תורה. וחוזר וקורא פרשת המלך, שום תשים עליך מלך

Sotah7: 7

בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא ”אַחֲרֵי מוֹת”, וְ”אַךְ בֶּעָשׂוֹר”. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: ”יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן”. ”וּבֶעָשׂוֹר” שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.

In what manner were the blessings of the Kohen Gadol [recited]? The attendant of the synagogue takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue, the head of the synagogue gives it to the Deputy [Kohen Gadol], and the Deputy gives it to the Kohen Gadol. The Kohen Gadol stands up and accepts [the scroll] and reads while standing. He reads [from the passage that begins,] After the death (Leviticus 16:1) and [the passage that begins,] But on the tenth (Leviticus 23:26-32). Then he rolls up the Torah [scroll], puts it in his bosom, and says, “There is more than I have read to you written here;” and he recites by heart from the Book of Numbers, beginning, On the tenth (Numbers 29:7-11). Then he recites over it eight benedictions: for the Torah; for the [sacrificial] service; for the thanksgiving; for the forgiveness of sin; for the Temple; for Is-rael; for the Kohanim; and for the rest of the prayer.

Sotah7: 8

פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד? מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ”מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד וְגוֹ› ”. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל, וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ”לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי” — זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: ”אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה». וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת ”אֵלֶּה הַדְּבָרִים” עַד ”שְׁמַע”, «וּשְׁמַע», «וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ», «עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר», «כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר», וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת, עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן — הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.

In what manner was the [Torah] passage of the king [read]? At the conclusion of the first Yom Tov day of the [Succos] Festi-val, in the eighth [year] at the conclusion of the seventh [year], they make a wooden bimah for him in the Temple Courtyard, and he sits upon it; as it is stated: At the end of seven years, on the occasion of etc. (Deuteronomy 31:10). The at-tendant of the synagogue takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue; the head of the synagogue gives it to the Deputy [Kohen Gadol]; the Deputy gives it to the Kohen Gadol; and the Kohen Gadol gives it to the king. The king stands up to accept [the scroll] but reads [it] seated. King Agrippa stood up, accepted [the scroll], and read while standing, and the Sages praised him. When he reached [the verse], You may not install a foreigner [as king] over you [Deuteronomy 17:15], his eyes flowed with tears. They said to him, “Do not fear, Agrippa. You are our brother, you are our brother, you are our brother!” He reads from the beginning [of Deuteronomy,] These are the words, until [the verse beginning,] Hear (6:4); then [the passages beginning,] Hear (6:4-9); And it will come to pass if you will hearken (11:13-21); You shall surely tithe (14:22-29); when you have finished tithing (26:12-15); the Biblical passage concerning the king (17:14-20); and the Blessings and Curses (Chs. 27-28), until he concludes that entire passage. Those blessings that the Kohen Gadol recites, the king recites, except that he inserts [a blessing regarding] the Festivals in place of [the blessing regarding] the forgiveness of sin.

Suggestions