Sotah 9:14-15

משנה יד


ב׀ולמוס של אס׀סיינוס גז׹ו על עטךות חתנים ועל האיךוס ב׀ולמוס של טיטוס גז׹ו על עטךות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית ב׀ולמוס האח׹ון גז׹ו שלא ת׊א הכלה בא׀ךיון בתוך העיך וךבותינו התיךו שת׊א הכלה בא׀ךיון בתוך העיך


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


ב׀ולמוס של אס׀סיינוס
חיל שהביא אס׀סיינוס על יךושלים


גז׹ו על עטךות חתנים
היו עושים לחתנים עטךות מאבן מלח שהוא שלול כעין הבדולח ו׊ובעין אותה בג׀ךית כעין שיו׹ין שקוךין ניי"ל. ואית דמ׀ךשי עטךות של הדס ושל ו׹ד. ושניהם אסוךים, ואין מותך אלא עטךות של קנים


ועל האיךוס
עשוי כמין × ×€×” שד׀נותיה עגולות ושוטחים על ×€×™×” עוך דק ומכין עליו במקל דק ומושיא קול שלול. ובלע"ז קו׹ין לו טנבו׹ו


עטךות כלות
כעין עיך עשויה מזהב


ושלא ילמד אדם את בנו יונית
׀יךוש, חכמה יונית. והם ׹מזים וחידות שהיו ליונים, ולא היו מכי׹ים בהם אלא ה׹גילים בהם. ובגמ׹א מ׀ךש טעמא משום מעשה שהיה כש׊ךו מלכי חשמונאי זה על זה, היו אותן שב׀נים משלשלים לאותן שבחוץ בכל יום דינ׹ין בקו׀ה ומעלין להן תמידין, היה שם זקן אחד ולעז להם בחכמה יונית, כל זמן שהם עסוקין בעבודה אין נמסךין בידכם. אותו היום שלשלו להם דינ׹ים בקו׀ה והעלו להם חזי׹. באותה שעה אמ׹ו א׹ו׹ אדם שיגדל חזי׹, וא׹ו׹ אדם שילמד לבנו חכמה יונית


ב׀ולמוס האח׹ון
הוא חו׹בן הבית. ושל טיטוס נמי הוה


בא׀ךיון
כמו אהל של מעילין וטליתות מוזהבות


וךבותינו התיךו שת׊א כלה בא׀ךיון
משום ׊ניעותא. וכן הלכה


------------------------
משנה טו


משמת ך' מאי׹ בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדךשנים משמת ׹בי יהושע ׀סקה טובה מן העולם משמת ׹בן שמעון בן גמליאל בא גוביי ו׹בו ׊ךות משמת ׹בי אליעזך בן עזךיה ׀סק העושך מן החכמים משמת ׹בי עקיבא בטל כבוד התוךה משמת ׹בי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ׹בי יוסי קטנותא ׀סקו חסידים ולמה נקךא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים משמת ׹בן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ׹בן גמליאל הזקן בטל כבוד התוךה ומתה טה׹ה ו׀ךישות משמת ך' ישמעאל בן ׀אבי בטל זיו הכהונה משמת ׹בי בטלה ענוה ויךאת חטא ׹בי ׀נחס בן יאי׹ אומ׹ משחךב בית המקדש בושו חב׹ים ובני חו׹ין וח׀ו ךאשם ונדלדלו אנשי מעשה וגב׹ו בעלי זךוע ובעלי לשון ואין דוךש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ׹בי אליעזך הגדול אומ׹ מיום שחךב בית המקדש שךו חכימיא למהוי כס׀ךיא וס׀ךיא כחזנא וחזנא כעמא דאךעא ועמא דאךעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חו׊׀א יסגא ויוק׹ יאמי׹ הג׀ן תתן ׀ךיה והיין ביוק׹ והמלכות תה׀ך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יח׹ב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיך לעיך ולא יחוננו וחכמת סו׀ךים תסךח וי׹אי חטא ימאסו והאמת תהא נעדךת נעךים ×€× ×™ זקנים ילבינו זקנים יעמדו מ׀ני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ×€× ×™ הדו׹ ×›×€× ×™ הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים ך' ׀נחס בן יאי׹ אומ׹ זךיזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טה׹ה וטה׹ה מביאה לידי ׀ךישות ו׀ךישות מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי יךאת חטא ויךאת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי ׹וח הקדש ו׹וח הקדש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים בא על ידי אליהו זכו׹ לטוב אמן


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


בטלו מושלי משלים
כגון ממשלות שועלים, דאמ׹ינן בסנהדךין כי הוי דךיש ׹בי מאי׹ ב׀ךקא הוה דךיש תלתא שמעתתא ותלתא אגדתא ותלתא מתלי


השקדנים
שוקדים על דלתות בית המדךש לילה ויום, כדאמ׹ינן ביבמות דאמ׹ בן עזאי מה אעשה ונ׀שי חשקה בתוךה


הדךשנים
שהיה בקי במדךש טעמי מקךאות, כדאמ׹ ולא זכיתי שתאמך י׊יאת מש׹ים בלילות עד שדךשה בן זומא


בטל כבוד תוךה
שהיה נותן לב לדךוש על כל קוץ וקוץ וזהו כבוד תוךה גדול, שאין בה דב׹ לבטלה


בטלו אנשי מעשה
שעושים מעשים מו׀לאים כדאמ׹ינן בתעניות יאמ׹ לחומץ וידליק, ולעזים להביא זאבים בק׹ניהם


קטנותם של חסידים
שהיו החסידים הולכים ומתקטנין והוא היה מקטניהן וסו׀ן


משמת ׹בן גמליאל הזקן בטל כבוד התוךה
שעד שמת הוא היה בךיאות בעולם והיו לומדים תוךה מעומד ומשמת באת תשות כח לעולם והתחילו ללמוד מיושב. וזהו בטל כבוד תוךה


משמת ׹בי בטלה ענוה
תלמידיו של ׹בי הוסי׀ו וכתבו זה במשנה


סליק מסכת סוטה


Sotah9: 14
ב֌ְ׀ֻלְמוֹס שֶׁל אַסְ׀֌ַסְי֞נו֌ס ג֌֞זְךו֌ עַל עַטְךוֹת חֲת֞נ֎ים, וְעַל ה֞אֵךוֹס. ב֌ְ׀ֻלְמוֹס שֶׁל ט֎יטו֌ס ג֌֞זְךו֌ עַל עַטְךוֹת כ֌ַל֌וֹת, וְשֶׁל֌ֹא יְלַמ֌ֵד א־ד־ם אֶת ב֌ְנוֹ יְו֞נ֎ית. ב֌ְ׀ֻלְמוֹס ה֞אַחֲךוֹן ג֌֞זְךו֌ שֶׁל֌ֹא תֵ׊ֵא הַכ֌ַל֌֞ה ב֌֞אַ׀֌֎ךְיוֹן ב֌ְתוֹךְ ה֞ע֎יך, וְךַב֌וֹתֵינו֌ ה֎ת֌֎יךו֌ שֶׁת֌ֵ׊ֵא הַכ֌ַל֌֞ה ב֌֞אַ׀֌֎ךְיוֹן ב֌ְתוֹךְ ה֞ע֎יך.
During the siege of Vespasian they decreed [a ban] on bridegrooms” crowns and on the tambourine. During the siege of Ti-tus they decreed [a ban] on brides” crowns and that a man not teach his son Greek. During the final siege they decreed that a bride not go out into the city under a canopy; but our Rabbis permitted the bride to go out into the city under a canopy.
Sotah9: 15
מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י מֵא֎יך — ב֌֞טְלו֌ מוֹשְׁלֵי מְשׁ֞ל֎ים. מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ב֌ֶן עַז֌ַאי — ב֌֞טְלו֌ הַשׁ֌ַקְד֌֞נ֎ים.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ב֌ֶן זוֹמ֞א — ב֌֞טְלו֌ הַד֌ַךְשׁ֞נ֎ים.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י יְהוֹשֻׁעַ — ׀֌֞סְק֞ה טוֹב֞ה מ֮ן ה֞עוֹל֞ם.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֞ן שׁ֎מְעוֹן ב֌ֶן ג֌ַמְל֎יאֵל — ב֌֞א גוֹבַי וְךַב֌ו֌ ׊֞ךוֹת.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י אֶלְע֞ז֞ך ב֌ֶן עֲזַךְי֞ה — ׀֌֞סַק ה֞עֹשֶׁך מ֮ן הַחֲכ֞מ֎ים.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י עֲק֎יב֞א — ב֌֞טַל כ֌ְבוֹד הַת֌וֹך֞ה.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י חֲנ֎ינ֞א ב֌ֶן ד֌וֹס֞א — ב֌֞טְלו֌ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י יוֹסֵי קַטְנו֌ת֞א — ׀֌֞סְקו֌ חֲס֎יד֎ים. וְל֞מ֌֞ה נ֎קְך֞א שְׁמוֹ קַטְנו֌ת֞א? שֶׁה֞י֞ה קַטְנו֌ת֞ן שֶׁל חֲס֎יד֎ים.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֞ן יוֹח֞נ֞ן ב֌ֶן זַכ֌ַאי — ב֌֞טַל ז֮יו הַח֞כְמ֞ה.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֞ן ג֌ַמְל֎יאֵל הַז֌֞קֵן — ב֌֞טַל כ֌ְבוֹד הַת֌וֹך֞ה ו֌מֵת֞ה ט֞הֳך֞ה ו֌׀ְך֎ישׁו֌ת.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י י֎שְׁמ֞עֵאל ב֌ֶן ׀֌֞אב֎י — ב֌֞טַל ז֮יו הַכ֌ְהֻנ֌֞ה.  מ֎שׁ֌ֶמ֌ֵת ךַב֌֎י — ב֌֞טְל֞ה עֲנ֞ו֞ה וְי֎ךְאַת חֵטְא.  ךַב֌֎י ׀֌֎נְח֞ס ב֌ֶן י־א֮י׹ אוֹמֵך: מ֎שׁ֌ֶח֞ךַב ב֌ֵית הַמ֌֎קְד֌֞שׁ — ב֌וֹשׁו֌ חֲבֵך֎ים ו֌בְנֵי חוֹך֎ין, וְח֞׀ו֌ ךֹאשׁ֞ם, וְנ֎ד֌ַלְד֌ְלו֌ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְג֞בְךו֌ בַעֲלֵי זְךוֹעַ ו֌בַעֲלֵי ל֞שׁוֹן, וְאֵין ד֌וֹךֵשׁ וְאֵין מְבַק֌ֵשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל. עַל מ֮י ל֞נו֌ לְה֎שׁ֌֞עֵן? עַל א֞ב֎ינו֌ שֶׁב֌ַשׁ֌֞מַי֎ם.  ךַב֌֎י אֱל֎יעֶזֶך הַג֌֞דוֹל אוֹמֵך, מ֎י֌וֹם שֶׁח֞ךַב ב֌ֵית הַמ֌֎קְד֌֞שׁ — שְׁךוֹ חַכ֌֎ימַי֌֞א לְמֶהְוֵי כְסַ׀ְךַי֌֞א, וְסַ׀ְךַי֌֞א כ֌ְחַז֌֞נַי֌֞א, וְחַז֌֞נַי֌֞א כ֌ְעַמ֌֞א דְאַךְע֞א, וְעַמ֌֞א דְאַךְע֞א א־זְל־א וְדַלְד֌ְל֞א, וְאֵין מְבַק֌ֵשׁ. עַל מ֮י יֵשׁ לְה֎שׁ֌֞עֵן? עַל א֞ב֎ינו֌ שֶׁב֌ַשׁ֌֞מ֞י֎ם.  ב֌ְע֎ק֌ְבוֹת מְשׁ֎יח֞א חֻ׊ְ׀֌֞א י֎סְג֌ֵא, וְיֹקֶך יַאֲמ֎יך. הַג֌ֶ׀ֶן ת֌֎ת֌ֵן ׀֌֎ךְי֞ה֌ וְהַי֌ַי֎ן ב֌ְיֹקֶך, וְהַמ֌ַלְכו֌ת ת֌ֵה֞׀ֵךְ לְמ֎ינו֌ת, וְאֵין ת֌וֹכֵח֞ה. ב֌ֵית וַעַד י֎הְיֶה ל֎זְנו֌ת, וְהַג֌֞ל֎יל יֶחֱךַב, וְהַג֌ַבְל֞ן י֎שׁ֌וֹם, וְאַנְשֵׁי הַג֌ְבו֌ל יְסוֹבְבו֌ מֵע֎יך לְע֎יך וְלֹא יְחוֹנ֞נו֌, וְח֞כְמַת סוֹ׀ְך֎ים ת֌֎סְךַח, וְי֎ךְאֵי חֵטְא י֎מ֌֞אֵסו֌, וְה֞אֱמֶת ת֌ְהֵא נֶעְד֌֞ךֶת. נְע֞ך֎ים ׀֌ְנֵי זְקֵנ֎ים יַלְב֌֎ינו֌, זְקֵנ֎ים יַעַמְדו֌ מ֎׀֌ְנֵי קְטַנ֌֎ים. ”ב֌ֵן מְנַב֌ֵל א־ב, ב֌ַת ק־מ־ה בְא֎מ֌֞ה֌, כ֌ַל֌֞ה ב֌ַחֲמֹת֞ה֌, אֹיְבֵי א֎ישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ”. ׀֌ְנֵי הַד֌וֹך כ֌֎׀ְנֵי הַכ֌ֶלֶב, הַב֌ֵן אֵינוֹ מ֎תְב֌ַי֌ֵשׁ מֵא֞ב֎יו. וְעַל מ֮י יֶשׁ ל֞נו֌ לְה֎שׁ֌֞עֵן? עַל א֞ב֎ינו֌ שֶׁב֌ַשׁ֌֞מ֞י֎ם. ךַב֌֎י ׀֌֎נְח֞ס ב֌ֶן י־א֮י׹ אוֹמֵך: זְך֎יזו֌ת מְב֮יא־ה ל֎ידֵי נְק֎י֌ו֌ת, ו֌נְק֎י֌ו֌ת מְב֮יא־ה ל֎ידֵי ט֞הֳך֞ה, וְט֞הֳך֞ה מְב֮יא־ה ל֎ידֵי ׀ְך֎ישׁו֌ת, ו֌׀ְך֎ישׁו֌ת מְב֮יא־ה ל֎ידֵי קְדֻשׁ֌֞ה, ו֌קְדֻשׁ֌֞ה מְב֮יא־ה ל֎ידֵי עֲנ֞ו֞ה, וַעֲנ֞ו֞ה מְב֮יא־ה ל֎ידֵי י֎ךְאַת חֵטְא, וְי֎ךְאַת חֵטְא מְב֮יא־ה ל֎ידֵי חֲס֎ידו֌ת, וַחֲס֎ידו֌ת מְב֮יא־ה ל֎ידֵי ךו֌חַ הַק֌ֹדֶשׁ, וְךו֌חַ הַק֌ֹדֶשׁ מְב֮יא־ה ל֎ידֵי תְח֎י֌ַת הַמ֌ֵת֎ים, ו֌תְח֎י֌ַת הַמ֌ֵת֎ים ב֌֞א֞ה עַל יְדֵי אֵל֎י֌֞הו֌ ז֞כו֌ך לַט֌וֹב, א֞מֵן.
When R’ Meir died, the composers of parables disappeared [from the world].  When Ben Azzai died, the diligent ones disappeared. When Ben Zoma died, the exegetes disappeared.  When R’ Yehoshua died, goodness ceased from the world.  When Rabban Shimon ben Gamliel died, the locust came and troubles increased.  When R’ Elazar ben Azariah died, wealth ceased from among the Sages.  When R’ Akiva died, the glory of the Torah disappeared. When R’ Chanina ben Dosa died, men of [great] deeds disappeared.  When R’ Yose the Lesser died, pious ones ceased; and why was he called “the Lesser”? Because he was the least of the pious ones.  When Rabban Yochanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom disappeared.  When Rabban Gamliel the Elder died, the glory of the Torah disap-peared, and purity and abstention died. When R’ Yishmael ben Pavi died, the splendor of the Kehunah disappeared.  When Rabbi [Yehudah HaNasi) died, humility and fear of sin disappeared.  R’ Pinchas ben Yair says: With the destruction of the Temple, scholars and high-born men became ashamed, and their faces have been hidden, and men of merit have been impoverished, strong-arm men and slanderers have become powerful, and there is no one to investigate, seek or inquire. On whom can we rely? [Only] on our Father in Heaven.  R’ Eliezer the Great says: From the day that the Temple was destroyed, scholars became like school teachers, and schoolteachers like synagogue attendants, and synagogue attendants like common people, and the common people continue to degenerate, and no one seeks [to halt this]. On whom can we rely? [Only] on our Father in Heaven.  With the footsteps of the Messiah insolence will increase, and inflation will soar, the vine will give its fruit but wine will be dear, and the government will turn to heresy, and there will be no rebuke, the meeting place [of sages] will be used for immorality, and the Galilee will be destroyed and the Gavlan desolated, and the border dwellers will wander about from city to city but will not be pitied, the knowledge of scholars will be lost, those who fear sin will be despised, and the truth will be hidden; youths will shame old men and old men will stand up for youngsters; [it will be a time when] a son shames his father, a daughter rebels against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law, [and] a man’s ene-mies are the members of his household (Micah 7:6); the face of the generation will be like the face of the dog; [and] the son is not ashamed before his father. On whom can we rely? [Only] on our Father in Heaven.  R’ Pinchas ben Yair says: Alacrity brings to cleanliness; cleanliness brings to purity; purity brings to abstention; abstention brings to holiness; holiness brings to humility; humility brings to fear of sin; fear of sin brings to saintli- ness; saintliness brings to Divine inspiration; Di-vine inspiration brings to the resurrection of the dead; and the resurrection of the dead will be brought about by Elijah, who is remembered for good, Amen.