Gittin 3:6-7 - Mishna Yomit

משנה ו

המביא גט ממדינת הים וחלה עושה בית דין ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני

ר' עובדיה מברטנורא

עושה ב"ד
שליח, ומשלחו

שליח ב"ד אני
ומסתמא ב"ד עשו הדבר בהכשרו. ושליח שני ממנה שליח שלישי עד מאה, וכולן בב"ד, מדתנן במתניתין אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני

---------------------------
משנה ז

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני מתו צריך ליטול רשות מן היורשין אם הלוון בפני בית דין אינו צריך ליטול רשות מן היורשים

ר' עובדיה מברטנורא

להיות מפריש עליהן מחלקן
כשיפריש התרומה ימכרנה ויעכב הדמים לעצמו בשביל חובו שיש לו על הכהן. ומעשר ראשון ומעשר עני יעכב ויאכל בשביל החוב שיש לו על הלוי ועל העני. אלא שמפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר לכהן. ואם הוא רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לזה הכהן או הלוי או העני שהלוה להן, אין צריך לזכות להם מעשרותיו ותרומותיו על יד אחר, אלא לוקחן לעצמו מיד אחר שיפרישם. אבל אם רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לאחרים, אינו יכול לעכבן בחובו, עד שיזכה להם ע"י אחר תחילה, ואח"כ יחזור ויטלם בחובו

צריך ליטול רשות מן היורשים
שירשו מהם קרקע משועבדת לבעל חוב, צריך ליטול מהם רשות אם רוצים לפרוע חוב זה מתרומות ומעשרות הללו, דשמא רוצים הם ליקח מתנותיהן ולפרוע חוב מורישם ממקום אחר

Gitin3: 6

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה — עוֹשֶׂה בֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם: ,,בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם”. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: ,,בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם”, אֶלָּא אוֹמֵר: ,,שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי”.

[If] one was bringing a get from overseas and became ill, the court appoints [another] and sends him, and he says before them: “It was written in my presence and signed in my presence.” The latter agent need not say: “It was written in my presence and signed in my presence”; rather, he says: “I am an agent of the court.”

Gitin3: 7

הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן, וְאֶת הַלֵּוִי, וְאֶת הֶעָנִי, לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן — מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מֵת הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי, אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי. מֵתוּ — צָרִיךְ לִטּוֹל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. אִם הִלְוָן בִּפְנֵי בֵית דִּין — אֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין.

One who lends money to a Kohen, a Levi, or a poor person, [on the condition] to separate from their portions in its stead, may separate in its stead on the assumption that they are alive, and he need not be concerned that the Kohen or Levi may have died, or that the poor man become wealthy. [If] they died, he must obtain permission from the heirs. If he lent them before the court, he need not obtain permission from the heirs.

Suggestions