Gittin 4:4-5

משנה ד

עבד שנשבה ופדאוהו אם לשום עבד ישתעבד אם לשום בן חורין לא ישתעבד רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב אלא משחרר

ר' עובדיה מברטנורא

עבד שנשבה ופדאוהו ישראלים אחרים לאחר שנתיאש רבו ממנו

אם לשום עבד ישתעבד לרבו שני

לשום בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון, ולא לרבו שני. לרבו שני לא, דהא לשום בן חורין פרקיה. לרבו ראשון לא, דלמא ממנעי ולא פרקי

רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד לרבו ראשון. שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו

אפותיקי פה תהא קאי. מזה תגבה חובך ולא ממקום אחר

ושחררו רבו ראשון

שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני. שהשחרור ששחררו רבו ראשון מפקיעו מידי שעבוד

אלא מפני תקון העולם שמא ימצאנו רבו שני בשוק ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לעז על בניו

כופין את רבו שני, ועושהו בן חורין. וכותב לו העבד שט"ח על דמיו, כלומר כפי מה שהוא שוה לימכר בשוק, לא כפי החוב אם היה החוב יתר על דמיו

רשב"ג אמר אין העבד כותב שטר חוב, שהוא אינו חייב כלום. אלא רבו ראשון שהזיק שעבודו של זה, הוא שצריך לשלם לו דמיו, שהמזיק שעבודו של חברו חייב. והלכה כרשב"ג

-------------------------- משנה ה

מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו לו בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי

ר' עובדיה מברטנורא

מי שחציו עבד וחציו בן חורין כגון עבד של ב' שותפים ושחררו אחד מהם. א"נ שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותם הדמים

תקנתם את רבו שאינו חסר כלום

לישא שפחה אינו יכול מפני צד חירות שבו

בת חורין אינו יכול מפני צד עבדות שבו

כופין את רבו ועושהו בן חורין וה"ה אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו, שכופין את כלם לשחררו