Gittin 5:3-4

משנה ג

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם והמוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם

ר' עובדיה מברטנורא

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות הגוזל שדה ומכרה לאחר, וזרעה וצמחה ועשאה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח, אינו משלם ללוקח כי אם היציאה, וחוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים, שהרי מכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר, ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים

וכן לשבח קרקעות אם השביחה הלוקח בנטיעת האילנות או בזבל וכיוצא בזה

ולמזון האשה והבנות דתנאי כתובה הוא, ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, ובנן נוקבין דיהויין ליכי מנאי יהויין יתבין בביתי ומתזנין מנכסאי וכו', כשבאות לגבות מזונותיהן אין גובים אלא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים

מפני תקון העולם שהם דברים שאין להם קצבה ולא ידע כמה הם ולא מצי מזדהר

והמוצא מציאה והחזירה, והבעלים אומרים שלא החזיר כולה

לא ישבע מפני תקון העולם שאם אתה אומר ישבע אין לך אדם שמטפל במציאה להחזירה

-------------------------------- משנה ד

יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חלוף הדברים המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין

ר' עובדיה מברטנורא

יתומים שסמכו אצל בעל הבית לעשות מעשיהם על פיו ולא שנתמנה להם אפטרופוס, אפ"ה כאפטרופוס הוא. אפטרופוס, בלשון רומי קורין לאב פאט"ר ולקטנים פוטו"ס. ופירוש אפטרופוס אביהן של קטנים

שמינהו אבי יתומים ישבע דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפטרופוס, ומשום שבועה לא אתי לאמנועי

מנוהו בית דין לא ישבע דטובת חנם היא שזה עושה לב"ד לקבל דבריהם ולטרוח חנם ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי

אבא שאול אומר חלוף הדברים מנוהו ב"ד ישבע, דבההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא דהא סמכי עליה בי דינא, משום שבועה לא אתי לאמנועי. מינהו אבי יתומים לא ישבע, דטובת חנם עושה לו לטרוח עם בניו, ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי. והלכה כאבא שאול

המטמא טהרותיו של חברו

והמדמע מערב תרומה בחולין של חברו. ומפסידו, שצריך למכרו לכהנים בזול

והמנסך שמערב יין נסך ביין כשר ואוסרו בהנאה

במזיד חייב ובדין הוא שיהא פטור, דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק, אלא מפני תקון העולם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר פטור אני

הכהנים שפגלו קרבנות, ששחטו וזרקו דמם במחשבת לאכול מהם חוץ לזמנו. ולא הורצו לבעלים

מזידים שידעו שפסולים בכך

חייבים לשלם דמיהן לבעלים, שהרי צריכין להביא אחרים, ואי נמי נדבה היא שאינו חייב בתשלומין, מ"מ קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש