Gittin 5:5-6

משנה ה

העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תקון המזבח

ר' עובדיה מברטנורא

על החרשת שהשיאה אביה ואע"ג דהויא אשת איש גמורה שהרי קבל אביה קדושיה כשהיא קטנה, אפ"ה יוצאה בגט, ומקבלת את גטה כשהיא חרשת, ואע"ג דלית בה דעתא, דאשה מתגרשת בעל כרחה, הלכך לא בעינן דעתה

ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן והיא יתומה, דלא הוי נשואים אלא מדרבנן

שאוכלת בתרומה דרבנן. ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא

מריש קורה

בירה בית גדול

מפני תקנת השבים שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר המריש עצמו, ימנע מלעשות תשובה

שלא נודעה לרבים שהיא גזולה

שהיא מכפרת ואין צריך להביא אחרת

מפני תקון מזבח שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, ונמצא מזבח בטל, שנמנעים מלעבוד עבודה

------------------------------- משנה ו

לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון כיצד לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון מקחו קיים לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים זו משנה ראשונה בית דין של אחריהם אמרו הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זוכה אבל נותן לבעלים רביע

ר' עובדיה מברטנורא

לא היה סקריקון נכרי רוצח. כלומר לא דנו דין סקריקון, לומר שהקונה קרקע של ישראל מיד הנכרי רוצח, יהיה חייב לדון עם הבעלים

בשעת הרוגי המלחמה בשעה שהיתה הגזירה קשה על ישראל ליהרג במלחמה. שהלוקח ממנו באותה שעה היה מקחו קיים ולא היה צריך לדון עם הישראל בעל הקרקע, משום דאגב אונסיה דישראל הוה גמר ומקנה לסיקריקון. וקיי"ל תלוהו וזבין זביניה זביני

אבל מהרוגי המלחמה ואילך שלא היתה הגזירה ליהרג, דנו דין סקריקון, לומר שהקונה ממנו יעשה דין עם הבעלים. כמו שמפורש במשנה

מקחו בטל דאמרינן מיראה עבד

לקח מן האיש קרקע המיוחד לכתובת אשתו

מקחו בטל דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי

נותן לבעלים רביע ששיערו, דסיקריקון מתוך שבחנם בא לידו מוזיל גביה רבעא