Gittin 6:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

הבא לי גטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה התקבל לי גטי אסורה לאכול בתרומה מיד התקבל לי גטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר' אליעזר אוסר מיד

ר' עובדיה מברטנורא

הבא לי גטי אוכלת בתרומה
אם אשת כהן היא. עד שיגיע גט לידה

לאותו מקום
שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם

ורבי אליעזר אוסר מיד
משפירש מאצלה. ורבי אליעזר לטעמיה דמכשיר כשקבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה, לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה, שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו. ואין הלכה כר"א

----------------------------------
משנה ה

האומר כתבו גט ותנו לאשתו גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר' שמעון שזורי אומר אף המסוכן

ר' עובדיה מברטנורא

כתבו אגרת וכו
שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין

פטרוה לא אמר כלום
דלמא לשון פטור וחובה קאמר, להקל מעליה חובות שחייבת

פרנסוה
לשון עשיית צרכיה כמו מוציאים לפרנסה וכו'. הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא, שלא תהא זקוקה ליבם, אי צרכי מלבוש וכסות הוא

כנימוס
כחוק. לא ידעינן אי חוק גט אי חוק מזון וכסות. וכן כראוי

היוצא בקולר
ליהרג בדין המלכות

ואמר כתבו
אע"פ שלא אמר תנו

יכתבו ויתנו
דאגב פחדיה טריד ולא פריש

המפרש
לים

והיוצא בשיירא
למדבריות

המסוכן
חולה. והלכה כר"ש שזורי

Gitin6: 4

,,הָבֵא לִי גִטִּי” — אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. ,,הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי” — אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד. ,,הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי” — אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד.

[If a woman said:] “Bring me my get,” she may eat terumah until the get reaches her hand. [If she said:] “Receive my get for me,” she is forbidden to eat terumah immediately. [If she said:] “Receive my get for me in such and such a place,” she may eat terumah until the get reaches that place. R' Eliezer prohibits [it] immediately.

Gitin6: 5

הָאוֹמֵר: ,,כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי”, ,,גָּרְשׁוּהָ”, ,,כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ” — הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. ,,פִּטְרוּהָ”, ,,פַּרְנְסוּהָ”, ,,עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס”, ,,עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי” — לֹא אָמַר כְּלוּם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: הַיּוֹצֵא בַקּוֹלָר וְאָמַר: ,,כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי” — הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בְשַׁיָּרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסֻכָּן.

[If] one says: “Write a get and give [it] to my wife,” “Divorce her,” [or] “Write a letter and give [it] to her,” they may write and give [it]. [If he said:] “Release her,” “Provide for her,” “Do for her as is customary,” [or] “Do for her as is proper,” he did not say anything. Originally, they said: [If] one goes out in chains and says: “Write a get for my wife,” they write and give [it]. They later said: Also one who sets out [to sea] and one who leaves in a caravan. R' Shimon Shezuri says: Also one who is endangered.

Suggestions