Baba Metzia 2:8-9 - Mishna Yomit

משנה ח

מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול

ר' עובדיה מברטנורא

אחת לשלשים יום
שמתעפשין כששוהין מלפותחן. וכל ספריהן היו עשויין כעין גליון

גוללן
מתחלתן לסופן שיכנס בהם האויר

בתחלה
מה שלא למד מעולם. לפי שצריך להשהותן לפניו

ולא יקרא אחר עמו
לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע

שוטחה לצרכה
לשלוט בה אויר שלא תאכלנה עש

לצרכן
שמתעפשים בקרקע. שצריך לתתן בקרקע דזו היא שמירתן. ולפיכך משתמש בהם לפרקים

אבל לא לשוחקן
ולא ישתמש בהן זמן ארוך עד שישחקם

לא יגע בהן
זהב אינו מתעפש בארץ. וכן זכוכית. ועוד שהוא נוח להשבר

שאין דרכו ליטול
דבר שגנאי הוא לו. והתורה אמרה והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו

------------------------------
משנה ט

איזו היא אבדה מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר השב תשיבם היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין אם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם

ר' עובדיה מברטנורא

איזו היא אבדה
שניכר בה שאין הבעלים יודעים שהיא שם

אין זו אבדה
ואינו חייב להחזיר, שמדעת הניחוה שם

רצה בין הכרמים
שמתקלקלים רגליה

השב תשיבם
התורה ריבתה השבות הרבה

לא יאמר לו תן לי סלע
שזה אומר לו אם עשית מלאכתך, היית מרבה טורח, עכשיו לפי מה שטרחת טול

כפועל בטל
כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכה זו כבדה שהוא עוסק בה ולעשות במלאכה קלה כזו

אם יש שם בית דין
אם אינו רוצה ליבטל ממלאכתו. ששכרה מרובה, מה יעשה. אם יש שם שלשה בני אדם מתנה בפניהם ואומר ראו שאני משתכר כך וכך. ואי אפשי ליבטל ליטול שכר מועט, אם תאמרו שאטול שכרי משלם. אטפל בהשבת אבדה זו

שלו קודם
ומניח את האבדה

Bava Metzia2: 8

מָצָא סְפָרִים — קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת — גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה, וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. מָצָא כְסוּת — מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת — מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָּן, אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית — לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטּוֹל — הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל.

[If] he found scrolls, he may read them once in thirty days; if he does not know how to read, he should roll them. However, he should not study in them for the first time, nor should another read with him. [If] he found a garment, he should shake it out once in thirty days, and spread it out for its benefit, but not for his honor. [As for] silverware and cop-perware —- he should use them for their benefit, but not to wear them out. [As for] gold utensils and glassware —- he may not touch them until Elijah comes. [If] he found a sack or a basket, or anything he is not accustomed to taking, he need not take [it].

Bava Metzia2: 9

אֵיזוֹ הִיא אֲבֵידָה? מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ — אֵין זוֹ אֲבֵידָה; חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים — הֲרֵי זוֹ אֲבֵידָה. הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים — חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם”. הָיָה בָטֵל מִסֶּלַע — לֹא יֹאמַר לוֹ: ,,תֶּן לִי סֶלַע”, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין — מַתְנֶה בִּפְנֵי בֵית דִּין; אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין — בִּפְנֵי מִי יַתְנֶה? שֶׁלּוֹ קוֹדֵם.

What is [considered] a lost article? [If] he finds a donkey or a cow grazing by the road —- this is not [considered] a lost article; a donkey with its gear overturned, [or] a cow running among the vineyards —- this is [considered] a lost article. [If] he returned it and it ran away, returned it [again] and it ran away —- even four or five times —- he is obligated to return it, as it is said (Deuteronomy 22:1): “You shall surely return them.” [If] he refrained from [earning] a sela, he shall not say to him: “Give me a sela”; rather, he pays him his wage like an idle worker. If there is a court, he may stipulate before the court; if there is no court, before whom shall he stipulate? His own takes precedence.

Suggestions