Baba Metzia 4:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה ר"מ אומר ארבע איסרין איסר לדינר רבי יהודה אומר ארבע פונדיונות פונדיון לדינר ר' שמעון אומר שמנה פונדיונות שני פונדיונות לדינר

ר' עובדיה מברטנורא

כמה תהא סלע חסרה
מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר, כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה

ארבע איסרין
לסלע

איסר לדינר
והוא אחד מן עשרים וארבע בו. דשש מעה כסף הוא דינר, מעה שני פונדיונים, פונדיון שני איסרין

ארבעה פונדיונים
אחד משנים עשר

שמונה פונדיונים
שתות. כשאר אונאה. וכן הלכה

---------------------------------------
משנה ו

עד מתי מותר להחזיר בכרכים עד כדי שיראה לשולחני ובכפרים עד ערבי שבתות אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו ואין לו עליו אלא תרעומת ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה

ר' עובדיה מברטנורא

בכרכים
שיש שם שלחני. עד כדי שיראה לשולחני

בכפרים
שאין שם שלחני

עד ערבי שבתות
שבא להוציאה בערב שבת לסעודת שבת, אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו

ואם היה מכירה
הכי קאמר, ואם חסיד הוא ורוצה לעשות לפנים משורת הדין, אם מכיר שהיא הסלע שנתן לו, יקבלנה ממנו אפילו לאחר שנים עשר חודש

ואין לו עליו אלא תרעומת
הכי קאמר, ואחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה ממנו, אין לזה עליו אלא תרעומת. דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו

ונותנה למעשר שני
אחסרה כדי אונאה קאי. ונותנה למעשר שני בשוויה ואינו חושש משום אסימון שאין מעשר שני מתחלל אלא במטבע שיש בו צורה, דשם מטבע יש עליו, דמי שאינו לוקחה בשוויה בתורת מטבע אלא כמו נסכא של כסף, אינו אלא נפש רעה

Bava Metzia4: 5

כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה, וְלֹא יְהֵא בָהּ אוֹנָאָה? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַרְבַּע אִסָּרִין — אִסָּר לַדִּינָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַרְבַּע פֻנְדְּיוֹנוֹת — פֻּנְדְּיוֹן לַדִּינָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁמֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת — שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לַדִּינָר.

How much may a sela be defective, and yet there should still be no [infraction of the law of] fraud? R’ Meir says: Four issarin —- an issar to a dinar. R’ Yehudah says: Four pundeyonos —- a pundeyon to a dinar. R’ Shimon says: Eight pundeyonos —- two pundeyonos to a dinar.

Bava Metzia4: 6

עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר? בַּכְּרַכִּים — עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְשֻׁלְחָנִי; וּבַכְּפָרִים — עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ — אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ הֵימֶנּוּ. וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה.

Until when may one return [it]? In big cities, until he can show [it] to a money changer; in villages, until the eve of the Sab-bath. If he recognizes it [however], he should accept it from him even after twelve months. But he has only resentment against him. He may give it for the second tithe, and he need not fear, for it is only [out of] evil disposition [that one refuses this coin].

Suggestions