Baba Metzia 9:12-13 - Mishna Yomit

משנה יב

אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר אימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו שכיר בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר

ר' עובדיה מברטנורא

אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים
דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך, ואפילו בהמה וכלים

לא תבעו אינו עובר עליו
דכתיב אתך, לדעתך שלא מדעתו

המחהו
נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם, או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות

אינו עובר עליו
דכתיב אתך, ולא שהמחהו אצל חנוני

שכיר בזמנו נשבע ונוטל
משום דבעל הבית טרוד בפועליו ולפעמים סבור שנתן והוא לא נתן, שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר

שלא בזמנו
אף על גב דבעל הבית טרוד בפועליו, כי מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר, ולא חשיד בעל הבית שהוא עובר על בל תלין

גר תושב
שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות. אין בו משום לא תלין, דכתיב ברישא דקרא רעך, רעך ולא גר תושב

--------------------------------------
משנה יג

המלוה את חברו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו ליטול משכונו שנאמר בחוץ תעמוד היה לו שני כלים נוטל אחד ומניח אחד ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר ולא תחבול בגד אלמנה החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר לא יחבול רחים ורכב ולא רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר כי נפש הוא חובל

ר' עובדיה מברטנורא

המלוה את חבירו
והגיע זמן ולא פרעו

לא ימשכננו
ליקח ממנו משכון בעל כרחו ואפילו בשוק, אלא ע"י שליח בית דין, שיקח ממנו ברשות ב"ד

ולא יכנס לביתו
אפילו שליח ב"ד לא יכנס לביתו. וכל שכן בעל חוב עצמו

היה לו שני כלים
וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם

נוטל אחד ומחזיר אחד
בשעה שהוא צריך לזה, יחזירנו ויעכב השני אצלו, כדמפרש ואזיל, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום

מת
הלוה. אין משיב העבוט ליורשים, שאין כאן מצות השבת העבוט, דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש

עד שלשים יום
זמן בית דין. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל

בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו
משום דאיכא למאן דאמר, עניה הוא דאין ממשכנין, שמתוך שאתה צריך להחזיר לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך, אתה משיאה שם רע בשכנותיה, אבל עשירה דליכא למימר הכי, אימא ממשכנין, קמשמע לן האי תנא דלא, דכתיב לא תחבול בגד אלמנה, אחד עניה ואחד עשירה במשמע

משום שני כלים
העליונה רכב. והתחתונה רחים

Bava Metzia9: 12

אֶחָד שְׂכַר אָדָם, וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה, וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים — יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ,,בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ”, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ,,לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר”. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ; לֹא תְבָעוֹ — אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי — אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ — נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל; עָבַר זְמַנּוֹ — אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ — הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב — יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ,,בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ”, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם ,,לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר”.

Whether it be the hire of a man, the hire of a beast, or the hire of utensils, [the law:] “On his day you shall give his wages” (Deut. 24:15) applies, as well as [the law:] “The wage of a hired worker shall not stay over with you until morning” (Lev. 19:13). When? When he claimed it; [but if] he did not claim it, he does not transgress it. [If] he gave him a draft on a store-keeper or a money changer, he does not transgress it. [If] a hired worker [claims his wage] when it is due, he may swear and take [it]; [if] his time has passed, he may not swear and take [it]. If there are witnesses that he demanded [it] of him, he may swear and take [it]. [As for] a resident alien —- [the law:] “On his day you shall give his wages” applies to him, but [the law:] “The wage of a hired worker shall not stay over with you until morning” does not apply to him.

Bava Metzia9: 13

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין; וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,בַּחוּץ תַּעֲמֹד”. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים — נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד; וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת — אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן — מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה — אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה”. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה; וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב”. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל”.

One who lends his neighbor may not exact security from him except in court; nor may he enter his house to take his security, as it is said (Deut. 24:11): “You shall stand outside.” [If] he has two utensils, he may take one and leave one; and he must re-turn the pillow by night and the plowshare by day. If he dies, he need not return [it] to the heirs. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even to [the debtor] himself he need only return [it] up to thirty days. After thirty days, he sells them in court. We may not exact security [from] a widow, whether she be poor or rich, as it is said (ibid: 17): “And you shall not take as se-curity the garment of a widow.” One who takes a mill as security transgresses a negative commandment; and he is guilty of [taking] two utensils, as it is said (ibid: 6): “He shall not take a lower millstone or an upper millstone as security.” They did not speak only of the lower millstone and the upper millstone, but [of] anything with which food for human consumption is prepared, as it is said (ibid.): “for he takes away a life as security.”

Suggestions