Sanhedrin 1:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלשה אבל עושין אחת או שתים

ר' עובדיה מברטנורא

את השבט
רובו של שבט שעבדו עבודה זרה במזיד, אין דנין אלא בב"ד של שבעים ואחד. דכתיב את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך, אלא בבית דין הגדול

ולא את נביא השקר
גמר דבר דבר מזקן ממרא, כתיב הכא אשר יזיד לדבר דבר, וכתיב בזקן ממרא כי יפלא ממך דבר, מה זקן ממרא בב"ד הגדול דכתיב וקמת ועלית, אף נביא שקר בב"ד הגדול

ולא את כהן גדול
דאמר קרא את הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול יביאו אליך. ומשה במקום שבעים ואחד קאי

ואין מוציאין למלחמת הרשות
כל מלחמה חוץ ממלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק, קרויה מלחמת הרשות

אלא בבית דין של שבעים ואחד
דכתיב בדוד ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע. אחיתופל זה יועץ, בניהו בן יהוידע זו סנהדרין, שהיה מופלא שבכולן וכולן נגררים אחריו

על העיר
ירושלים. שקדושתה גדולה מקדושת שאר ארץ ישראל

והעזרות
קדושתן גדולה מקדושת ירושלים. ואי אפשר לחדש קדושה אלא בבית דין של שבעים ואחד, דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו, לדורות. מה משכן קדוש על פי משה שהוא במקום סנהדרי גדולה, אף לדורות תוספת עיר ועזרות על פי סנהדרי גדולה

ואין עושין סנהדראות לשבטים כו
כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום שבעים ואחד קאי

אין עושין עיר הנדחת כו
דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, לבית דין שבעירך, ואי אתה מוציא את כל העיר אל שעריך, אלא לשער המיוחד

בספר
עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים, דכתיב מקרבך, ולא מן הספר. וטעמא דקרא, שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו ארץ ישראל, לפיכך אין מניחין העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אבל הורגין את יושביה בלבד

ולא שלשה
עיירות. עיר הנדחת בב"ד אחד ובמקום אחד, כלומר קרובים זו לזו. אבל בשנים ושלשה מקומות עושים

-------------------------------
משנה ו

סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמ' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד רבי יהודה אומר שבעים ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן עשרים ושלשה וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים כנגד שרי עשרות

ר' עובדיה מברטנורא

ומשה על גביהם הרי שבעים ואחד
דאמר קרא ונשאו אתך, ואת בהדייהו

רבי יהודה אומר שבעים
דדריש אתך, בדומין לך, ולא שיהיה הוא יושב עמהן בדין. ואין הלכה כרבי יהודה

עדה שופטת
עשרה מחייבין

עדה מצלת
עשרה מזכין. ושמעינן מינה דצריך שיהיו עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין

הטייתך לרעה על פי שנים
והכי קאמר קרא, לא תהיה אחרי רבים לרעות, לחייב על פי אחד שיהיה יתר על המזכין. אבל אחרי רבים, להטות בשנים, אפילו לרעות, כשיהיו שנים מחייבין יותר על המזכין. הלכך על כרחך עשרים ושלשה בעינן, דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר, דהא כתיב והצילו העדה, ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר

ואין בית דין שקול
אין עושין בית דין זוגות, שאם יחלקו לחצאים הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה על פי אחד. הלכך מוסיפין עליהם עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה

מאה ועשרים
מפרש בגמרא, עשרים ושלשה, סנהדרי קטנה. ושלש שורות של עשרים ושלש עשרים ושלש יושבים לפניהם, שאם הוצרכו להוסיף על הדיינים מוסיפים מהם. ועשרה בטלנים, עשרה בני אדם בטלים מכל מלאכה שיושבים תמיד בבית המדרש. ושני סופרים לכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין. ושני חזנים, שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי הדין. ושני בעלי דינין. ושני עדים. ושני זוממין. ושני זוממי זוממין. ושני גבאים, ושלישי לחלק הצדקה, שצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. ורופא אומן להקיז דם. ולבלר. ומלמד תינוקות. הרי מאה ועשרים

מאתים ושלשים כדי שרי עשרות
דהיינו עשרים ושלשה עשיריות, שיהא כל דיין שר של עשרה. דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה. ואין הלכה כרבי נחמיה

Sanhedrin1: 5

אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט, וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר, וְלֹא שָׁלשׁ, אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם.

A tribe, a false prophet, and a Kohen Gadol, may not be judged except before the court of seventy-one. A discretionary war may not be waged without the approval of the court of seventy-one. Additions to the city and to the courtyards may be made only with the court of seventy-one. Sanhedrins for the tribes may be appointed only by the court of seventy-one. An apostate town can be so designated only by the court of seventy-one. They cannot designate an apostate town on the border, nor three, but they may so designate one or two.

Sanhedrin1: 6

סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: ,,אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל”, וּמשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה ... וְהִצִּילוּ הָעֵדָה” — עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת; הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ,,עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת” — יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלשָׁה? מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת”, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: ,,אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹת”? לֹא כְהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָּיָתְךָ לְרָעָה. הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד; הַטָּיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין? מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת.

The Great Sanhedrin was composed of seventy-one [judges], and a lesser one of twenty-three. From where [do we know] that the great one was seventy-one? Because it says: Gather to me seventy men from the leaders of Israel, and Moses [pre-sided] over them; hence, seventy-one. R’ Yehudah says: Seventy. And from where [do we know] that a lesser one is com-prised of twenty-three? Because it says: And the congregation shall judge ... and the congregation shall save —- a congrega-tion which judges and a congregation which saves; we thus arrive at twenty. And from where [do we know] that a congregation consists of ten? Because it says: Until when, this evil congregation? —- which excludes Joshua and Caleb. And from where do we [know to] include another three? From the implication of that which it says: Do not follow a majority to convict, I may infer that I should follow them to exonerate. If so, why does it say: according to the majority [the matter] shall be de-cided? [This teaches that] the decision to convict is unlike the decision to exonerate. The decision to exonerate turns on the vote of one; [while] the decision to convict [must] turn on the vote of two. But since no court may consist of an even number, we must add another, for a total of twenty-three. How many must be in a town to warrant a sanhedrin? One hundred and twenty. R’ Nechemiah says: Two hundred and thirty, corresponding to the officers of the tens.

Suggestions