Sanhedrin 3:6-7 - Mishna Yomit

משנה ו

כיצד בודקים את העדים היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן ומוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז ואחר כך מכניסין את השני ובודקים אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים נושאין ונותנים בדבר שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין:

ר' עובדיה מברטנורא

ומאיימין עליהם
מודיעים אותם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקוראים להן רשעים, דכתיב בנבות, והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו, שיועצי המלך שהיו יועצים לשכרן קוראים להן בני בליעל

הוא אמר לי
הלוה אמר לי

לא אמר כלום
דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי, כדי שלא יחזיקוהו עשיר

הודה לו
שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכוין, להיות לו עדים בדבר

אפילו שנים מזכין או מחייבים ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים
ואע"ג דאי הוה פליג עלייהו היה בטל במיעוטו, כי אמר איני יודע הוי כמו שלא ישב בדין, נמצא הדין בשנים ואנן שלש בעינן

-------------------------------

משנה ז

גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי על זה נאמר לא תלך רכיל בעמך ואומר הולך רכיל מגלה סוד:

ר' עובדיה מברטנורא

היו מכניסין אותן
לבעלי דינין. שלאחר ששמעו טענותיהן היו מוציאין אותן לחוץ כדי שישאו ויתנו בדבר ולא ישמעו הבעלי דינים מי מחייב ומי מזכה

Sanhedrin3: 6

כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים? הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ ,,אֱמֹר הֵיאָךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה”. אִם אָמַר ,,הוּא אָמַר לִי, שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ”, ,,אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ”, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר ,,בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז”. וְאַחַר כָּךְ, מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים: זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר: חַיָּב — זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים: חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר: זַכַּאי — חַיָּב. אֶחָד אוֹמֵר: זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר: חַיָּב, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר ,,אֵינִי יוֹדֵעַ” — יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין.

How do they examine the witnesses? They bring them in and admonish them. They then send everyone out and retain the most prominent of them, and they say to him, “State how you know that this one owes that one.” If he said, “He told me, `I owe him,’ [or] `so-and-so told me that he owes him,’ ” he has said nothing, until he says, “He admitted to him before us that he owes him two hundred zuz.” Afterward, they bring in the second one and examine him. If their words are found to coin-cide they take up the matter. [If] two vote: not liable, and one votes: liable —- he is not liable. [If] two vote: liable, and one votes: not liable —- he is liable. [If] one votes: not liable, and one votes: liable, or even [if] two exonerate or two obligate and one says, “I do not know” —- they add more judges.

Sanhedrin3: 7

גָמְרוּ אֶת הַדָּבָר, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר: ,,אִישׁ פְּלוֹנִי, אַתָּה זַכַּאי”; ,,אִישׁ פְּלוֹנִי, אַתָּה חַיָּב”. וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים לֹא יֹאמַר ,,אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין; אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?” עַל זֶה נֶאֱמַר: ,,לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ”. וְאוֹמֵר ,,הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה־סּוֹד”.

When they conclude the matter, they bring them in. The head judge says: “So-and-so, you are not liable”; [or] “so-and-so, you are liable.” From where [do we know] that when one of the judges leaves [the court] he should not say, “I exon-erated and my colleagues obligated; but what could I do since my colleagues outnumbered me?” Concerning this it is stated: You shall not go about among your people bearing tales. And it is stated: One who bears tales reveals secrets.

Suggestions