Sanhedrin 4:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד
ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השניה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשניה ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום הראוי לו

ר' עובדיה מברטנורא

ושלש שורות
וכל שורה של עשרים ושלשה תלמידי חכמים. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומיעוטן מזכין, והטיה לרעה אינה על פי אחד כדכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר משבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמונה להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים, הלכך עבדינן שלש שורות

וכל אחד מכיר את מקומו
לפי שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם, לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו

הוצרכו לסמוך
כגון שמת אחד מן הדיינים

ולא היה יושב במקומו של ראשון
ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון, אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית. לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:

------------------------------------------------------

משנה ה
כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר באבוד רשעים רנה:

ר' עובדיה מברטנורא

מאיימין על העדים
שלא יעידו שקר

מאומד
שהדעת נוטה שהוא כן

דיני ממונות
אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר

לפיכך נברא יחידי
להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם

רשויות הרבה
אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו

מה לנו ולצרה הזאת
להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת

והלא כבר נאמר והוא עד
וחייבין אתם להגיד מה שראיתם

ושמא תאמרו מה לנו לחוב
להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד

הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה
ואם רשע הוא אין כאן עון כלל

Sanhedrin4: 4

וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמוֹךָ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה; אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה, וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ.

Three rows of scholars sat before them, each one recognizing his place. [If] they need to ordain, they ordain from the first [row]; one from the second row [then] moves up to the first, one from the third [row] moves up to the second, and they choose one from the congregation and sit him in the third [row]. He does not sit in the place of the first but in the place appropriate to him.

Sanhedrin4: 5

כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת? הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן: שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ; אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת — דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ; דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִן בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים”. אֵינוֹ אוֹמֵר ,,דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ” — דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: ,,דְּמֵי אָחִיךָ” — שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא; וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, ,,אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ”. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר ,,בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם”. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ ,,מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת?” וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: ,,וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע, אִם־לוֹא יַגִּיד” וְגוֹמֵר. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ, ,,מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה?” וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: ,,וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה”.

How do they admonish the witnesses in capital [cases]? They admit them and admonish them [saying to them]: Perhaps what you say is conjecture or hearsay, or testimony from the mouth of another witness, [or something] you heard from a reliable person; or perhaps you do not realize that we will check you through inquiry and examination. Know that capital cases are not like civil cases —- [in] civil cases, a person pays [back the] money and receives atonement; [but in] capital cases, his blood and the blood of his descendants are his responsibility until eternity. For so we find with Cain who killed his broth-er, as it is stated : The bloods of your brother cry out. It does not say the blood of your brother but the bloods of your brother —- his blood and that of his descendants. Alternatively, the bloods of your brother —- because his blood was spat-tered over the trees and stones. Therefore was man created singly, to teach you that whoever destroys a single life from Is-rael is considered by Scripture as if he had destroyed an entire world; and that whoever preserves a single life from Israel is considered by Scripture as if he had preserved an entire world. Also for the sake of peace among people, so that no man should [be able to] say to another, “My father was greater than yours.” And so that heretics should have no [reason to] say there are many powers in Heaven. And to teach the greatness of the Holy One, Blessed be He, for a man mints many coins from one mold and they are all alike, but the King of kings, the Holy One, Blessed be He, minted all men from the mold of Adam and not one is like another. Therefore, everyone is obligated to say, “For my sake was the world created.” Perhaps you will say, “What need have we for this trouble?” But it has already been stated: And he is a witness who saw or knew, if he will not attest, etc. And perhaps you will say, “What need have we to incur responsibility for this man’s blood?” But it has already been stated: When the wicked perish there is joy.

Suggestions