Sanhedrin 5:5-6:1 - Mishna Yomit

משנה ה
אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר היו מזדווגין זוגות זוגות וממעטין במאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין כל הלילה ולמחרת משכימין ובאין לבית דין המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה טעו בדבר שני סופרי הדיינין מזכירין אותן אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדים למנין שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין ואפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין עד כמה מוסיפין שנים שנים עד שבעים ואחד שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין

ר' עובדיה מברטנורא

מעבירין אותו למחר
מעבירין את הדין עד למחר, משום הלנת הדין

שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין
והטייתך לרעה על פי אחד ליתא, הלכך יוסיפו דיינים

ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים
דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי, ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות משלשה ועשרים

שנים שנים
אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן, דאכתי ליכא הטיה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה על פי שנים, צריך להוסיף עוד שנים. וכן עד שבעים ואחד

עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכין
דאיכא הטיה לטובה על פי אחד. והוא הדין אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים. דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול ללמד חובה. והאי דלא תני או עד שיראה אחד מן המזכין דברי המחייבין, דתנא אזכות קמהדר

-----------------------------------------------------

פרק ו

משנה א
נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו בית הסקילה היה חוץ לבית דין שנאמר הוצא את המקלל אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו ואדם אחד רוכב הסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים ובלבד שיש ממש בדבריו מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוצא ליסקל וכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו

ר' עובדיה מברטנורא

נגמר הדין. חוץ לבית דין
רחוק מבית דין. שמא בעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה, ימצאו לו זכות ויפטר

והסודרין בידו
להניף. והוא סימן להחזירו

ובלבד שיהא ממש בדבריו
ואם אין ממש בדבריו, פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירין אותו, דלמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכור טענותיו, יותר על כך אין מחזירין אותו. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ארבע וחמש פעמים

ופלוני ופלוני עדיו
שעבר עבירה פלונית ביום פלוני בשעה פלונית. במקום פלוני. דלמא איכא דמזים להו

Sanhedrin5: 5

אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ; וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת — וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם — וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה. וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין. הַמְזַכֶּה אוֹמֵר ,,אֲנִי מְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי”. וְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר ,,אֲנִי מְחַיֵּב וּמְחַיֵּב אֲנִי בִמְקוֹמִי”. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. טָעוּ בַדָּבָר, שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ; וְאִם לָאו, עוֹמְדִים לַמִּנְיָן. שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִלּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, וְאֶחָד אוֹמֵר ,,אֵינִי יוֹדֵעַ”, וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין, וְאֶחָד אוֹמֵר ,,אֵינִי יוֹדֵעַ” — יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין? שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּבִין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין, דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין.

If they find a reason to acquit him, they acquit him; if not, they postpone his verdict until the next day. They then pair off —- limiting their [consumption of] food and abstaining from wine the entire day —- and analyze the matter through the night. On the following morning they arise early and come to court. The one who argued for acquittal declares, “I argued for ac-quittal and I maintain my position in favor of acquittal.” The one who argued for conviction says, “I argued for conviction and I maintain my position in favor of conviction.” One who argued for conviction may argue for acquittal, but one who argued for acquittal may not re- verse [himself] and argue for conviction. [If] they erred, the two judicial scribes remind them. If they find an argument to acquit him, they acquit him; if not, they take a vote. [If] twelve vote for acquittal and eleven for convic-tion, he is acquitted. [If] twelve vote for conviction and eleven for acquittal, or even eleven vote for acquittal and eleven for conviction, and one says, “I do not know,” or even twenty-two vote for acquittal or conviction, and one says, “I do not know” —- they add judges. Up to how many do they add? Two by two until [they reach] seventy-one. [If] thirty-six vote for acquittal and thirty-five for conviction, he is acquitted. [If] thirty-six vote for conviction and thirty-five for acquittal, they debate each other until one of those voting for conviction agrees with the opinion of those voting for acquittal.

Sanhedrin6: 1

נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל”. אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב הַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד ,,יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת”, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר ,,יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת”, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ; וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו: אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו.

Once the case has been decided, they take him out to stone him. The stoning place was outside the court [area], as it is stat-ed: Take out the blasphemer. One [man] stands at the courthouse door with flags in his hand, and [another] man sits astride a horse at a distance from him within his sight. [If] someone says, “I have grounds for his acquittal,” that one waves the flags and the horse runs and halts him. Even if he says, “I have grounds for my own acquittal,” they return him, even four or five times, as long as there is substance to his words. [If] they found an argument for his acquittal, they acquit him; if not, he goes out to be stoned. A proclamation goes out before him: So-and-so the son of so-and-so is going out to be stoned be-cause he transgressed such-and-such a prohibition, and so-and-so and so-and-so are his witnesses. Whoever knows any grounds for his acquittal should come forward and present them.

Suggestions