משנה ב מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו אמר רבי אליעזר בן צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי
ר' עובדיה מברטנורא
משקעין אותו שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו
קשה לתוך הרכה כורכים סודר קשה לתוך הרכה. קשה מבפנים לחנוק, ורכה מבחוץ להגין
את הפתילה פתילה של אבר מדליק. ומתיך לתוך פיו
וחומרת כווצת. לשון חמרמרו מעי. וילפינן מבני אהרן שנאמר בהם וכל בית ישראל יבכו את השרפה, ולא נשרפו גופתם דהא כתיב ויקרבו וישאום בכותנותם, הכא נמי מתקיימת מצות שרפה אף על פי שאין נשרפים אלא בני מעים בלבד. והכי עדיף טפי, דכתיב ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה
אף הוא אם מת בידם כלומר אם היה מת בידם על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה
לא היו מקיימים מצות שרפה לפיכך לא היו חונקים אותו
אלא פותחים את פיו בצבת טנאלוויי"א בלע"ז. ואין הלכה כר' יהודה
שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי צדוקין היו, שאין להם גזירה שוה אלא קרא כמשמעו
------------------------------------------
משנה ג מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה
ר' עובדיה מברטנורא
רבי יהודה אומר ניוול הוא זה שהורגו מעומד ונופל
סדן עץ עבה תקוע בארץ כמות של נפחים. ובברייתא פירשו, דטעמא דפליג ר' יהודה אדרבנן, מפני שאמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו. ואמרי ליה רבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, דאמר קרא נקום ינקם, לאו מינייהו גמרינן. והלכה כחכמים