משנה ה בן סורר ומורה נדון על שם סופו ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם שקט לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם

ר' עובדיה מברטנורא

נדון על שם סופו סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב

הנאה להן שאינן מוסיפין לחטוא

והנאה לעולם שקטה כל הארץ

רע להן שהיו מוסיפים זכיות

ורע לעולם שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור

יין ושינה לרשעים כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות

לצדיקים רע להן שאינם עוסקין בתורה

ורע לעולם שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם

פיזור שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה

------------------------------------------------------

משנה ו הבא במחתרת נדון על שם סופו היה בא במחתרת ושבר את החבית אם יש לו דמים חייב אם אין לו דמים פטור

ר' עובדיה מברטנורא

הבא במחתרת שאמרה תורה יהרג

נדון על שם סופו שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו

אם יש לו דמים חייב כגון האב הבא במחתרת על הבן, שבידוע שרחמי האב על הבן, לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית, חייב לשלם

אין לו דמים פטור ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים, אם שבר את החבית פטור מלשלם. שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור מן התשלומין, שאין אדם מת ומשלם