משנה ז ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן
ר' עובדיה מברטנורא
ואלו שמצילין אותן בנפשן שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה
הרודף אחר חבירו להרגו דכתיב אצל נערה מאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה
ואחר הזכור נפקא לן דאמר קרא ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה"א, זה זכור. וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב"ד
אבל הרודף אחר הבהמה אע"פ שדומה לעריות
והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה אף על פי ששניהם כופרים בעיקר
אין מצילין אותם בנפשן וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין
------------------------------------------------ פרק ט
משנה א ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן שזנתה יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואלו הן הנהרגים הרוצח ואנשי עיר הנדחת רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת פטור שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והיקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר
ר' עובדיה מברטנורא
אלו הן הנשרפים. הבא על אשה ובתה על אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו
ובת כהן וכן בת כהן שזנתה היא בשריפה
יש בכלל אשה ובתה כלומר באשה ובתה כתיבא שריפה בהדיא ואיש אשר יקח את האשה ואת אמה וגו' באש ישרפו, ומינה ילפינן כולהו הנך נמי, דאיתנהו בשרפה
בתו מאנוסתו, דלאו בת אשתו היא דלחייב עליה משום בת אשתו. דהא לאו בת אשתו היא
בת בתו ובת בנו שהיו לו מאנוסתו
בת אשתו בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו
וחמותו אע"ג דתנא לה רישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה, ולאו מדרשא אתיא, איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיא מדרשא, תנא נמי אגב ריהטא חמותו בהדייהו
כבש עליו אחז ראשו של חברו ותקפו בתוך המים שלא יוכל להרים ראשו
שיסה גירה
השיך שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף חבירו
רבי יהודה מחייב דסבר ארס נחש בשיניו עומד, ומכיון שהגיע שיני הנחש בבשרו של חברו הוי כאילו הרגו וחייב
וחכמים פוטרין דקא סברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא, הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ופטור. והלכה כחכמים
ואמדוהו למיתה אבל אמדוהו תחלה לחיים, אפילו לרבנן פטור
היקל ממה שהיה וחזרו ואמדוהו לחיים
שרגלים לדבר שלא מת מחמת מכה זו