Sanhedrin 8:7-9:1 - Mishna Yomit

משנה ז
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן

ר' עובדיה מברטנורא

ואלו שמצילין אותן בנפשן
שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה

הרודף אחר חבירו להרגו
דכתיב אצל נערה מאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה

ואחר הזכור
נפקא לן דאמר קרא ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה"א, זה זכור. וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב"ד

אבל הרודף אחר הבהמה
אע"פ שדומה לעריות

והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה
אף על פי ששניהם כופרים בעיקר

אין מצילין אותם בנפשן
וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין

------------------------------------------------
פרק ט

משנה א
ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן שזנתה יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואלו הן הנהרגים הרוצח ואנשי עיר הנדחת רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת פטור שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והיקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר

ר' עובדיה מברטנורא

אלו הן הנשרפים. הבא על אשה ובתה
על אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו

ובת כהן
וכן בת כהן שזנתה היא בשריפה

יש בכלל אשה ובתה
כלומר באשה ובתה כתיבא שריפה בהדיא ואיש אשר יקח את האשה ואת אמה וגו' באש ישרפו, ומינה ילפינן כולהו הנך נמי, דאיתנהו בשרפה

בתו
מאנוסתו, דלאו בת אשתו היא דלחייב עליה משום בת אשתו. דהא לאו בת אשתו היא

בת בתו ובת בנו
שהיו לו מאנוסתו

בת אשתו
בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו

וחמותו
אע"ג דתנא לה רישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה, ולאו מדרשא אתיא, איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיא מדרשא, תנא נמי אגב ריהטא חמותו בהדייהו

כבש עליו
אחז ראשו של חברו ותקפו בתוך המים שלא יוכל להרים ראשו

שיסה
גירה

השיך
שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף חבירו

רבי יהודה מחייב
דסבר ארס נחש בשיניו עומד, ומכיון שהגיע שיני הנחש בבשרו של חברו הוי כאילו הרגו וחייב

וחכמים פוטרין
דקא סברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא, הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ופטור. והלכה כחכמים

ואמדוהו למיתה
אבל אמדוהו תחלה לחיים, אפילו לרבנן פטור

היקל ממה שהיה
וחזרו ואמדוהו לחיים

שרגלים לדבר
שלא מת מחמת מכה זו

Sanhedrin8: 7

וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר, וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן.

These are those who are saved at the cost of their lives: one who pursues another to kill him, [or who pursues] a male, or a betrothed naarah. However, one who pursues a beast, and one who desecrates the Sabbath, and one who engages in idola-try are not saved at the cost of their lives.

Sanhedrin9: 1

וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין: הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ; וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ; חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים, הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, חַיָּב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, פָּטוּר. שִׁסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף, וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהוּקַל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת — חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

These are the ones who are burned: One who cohabits with a woman and her daughter, and the daughter of a Kohen who commits adultery. Included in the category of a woman and her daughter are his daughter, his daughter’s daughter, and his son’s daughter; his wife’s daughter, her daughter’s daughter, and her son’s daughter; his mother-in-law, his mother-in-law’s mother, and his father-in-law’s mother. These are the ones who are beheaded: A murderer and the inhabitants of an apostate town. [If] a murderer struck another with a stone or with an iron, or he held him down in water or fire so that he could not escape, and he died, he is liable. [If] he pushed him into the water or into the fire and he was able to escape, but he died, he is exempt. [If] he incited a dog or a snake against him, he is exempt. [If] he caused the snake to bite him, R’ Ye-hudah considers [him] liable, but the Sages exempt [him]. [If] one struck another, whether with a stone or his fist, and they predicted that he would die, but his [condition] improved; subsequently he deteriorated [again] and died —- he is liable. R’ Nechemiah says: He is exempt because there is indication to that effect.

Suggestions