משנה ו שנאמר ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו' אם אין לה רחוב עושין לה רחוב היתה רחבה חוצה לה כונסין אותה לתוכה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם

ר' עובדיה מברטנורא

היתה רחובה חוצה לה אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה

רחוב פלטיא גדולה

הקדשות שבתוכה יפדו כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות

ותרומות ירקבו בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת

ומעשר שני אע"ג דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז

כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון וכו' גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה' אלהיך

לא תיעשה גנות ופרדסים דעוד, לגמרי משמע

כמו שהיתה בישוב בתים

אבל נעשית היא גנות ופרדסים והלכה כר"ע

----------------------------------

פרק יא

משנה א אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים והבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין

ר' עובדיה מברטנורא

אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית

וזוממי בת כהן אע"פ שהם באים לחייבה שריפה, אין נדונים אלא במיתה שהיו מחייבים את בועלה שהוא בחנק, כשאר הבא על אשת איש, דכתיב היא באש תשרף, היא ולא בועלה. וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו, ולא לאחותו

ובועלה לבת כהן כשהיא נשואה. אבל ארוסה, היא ובועלה בסקילה

שהמקלל לאחר מיתה חייב דכתיב אביו ואמו קלל, וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה

והמכה לאחר מיתה פטור דהא לא מחייב עד שיעשה בו חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה

עד שיכניסנו לרשותו דכתיב ונמצא בידו, ואין ידו אלא רשותו, וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו

וישתמש בו תשמיש שיש בו שוה פרוטה. ות"ק מחייב אפילו בתשמיש שהוא פחות משוה פרוטה. והלכה כת"ק

הגונב את בנו טעמייהו דרבנן דפטרי, דכתיב ונמצא בידו, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב כי ימצא איש, אלא למדרש מינה פרט לזה שהוא מצוי. והלכה כחכמים

רבי יהודה מחייב דכתיב מאחיו מבני ישראל, מאחיו למעוטי עבדים, מבני ישראל, אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין, השתא דכתיב מבני ישראל, מיעוטא אחרינא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבנן סברי, מאחיו לאו למעוטי עבדים, דהא אחים הם במצות, אלא, בני ישראל למעוטי עבדים, מבני ישראל, למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. והלכה כחכמים