Sanhedrin 10:6-11:1 - Mishna Yomit

משנה ו
שנאמר ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו' אם אין לה רחוב עושין לה רחוב היתה רחבה חוצה לה כונסין אותה לתוכה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם

ר' עובדיה מברטנורא

היתה רחובה חוצה לה
אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה

רחוב
פלטיא גדולה

הקדשות שבתוכה יפדו
כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות

ותרומות ירקבו
בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת

ומעשר שני
אע"ג דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז

כליל לה' אלהיך
אמר רבי שמעון וכו' גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה' אלהיך

לא תיעשה גנות ופרדסים
דעוד, לגמרי משמע

כמו שהיתה
בישוב בתים

אבל נעשית היא גנות ופרדסים
והלכה כר"ע

----------------------------------

פרק יא

משנה א
אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים והבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין

ר' עובדיה מברטנורא

אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין
שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית

וזוממי בת כהן
אע"פ שהם באים לחייבה שריפה, אין נדונים אלא במיתה שהיו מחייבים את בועלה שהוא בחנק, כשאר הבא על אשת איש, דכתיב היא באש תשרף, היא ולא בועלה. וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו, ולא לאחותו

ובועלה
לבת כהן כשהיא נשואה. אבל ארוסה, היא ובועלה בסקילה

שהמקלל לאחר מיתה חייב
דכתיב אביו ואמו קלל, וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה

והמכה לאחר מיתה פטור
דהא לא מחייב עד שיעשה בו חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה

עד שיכניסנו לרשותו
דכתיב ונמצא בידו, ואין ידו אלא רשותו, וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו

וישתמש בו
תשמיש שיש בו שוה פרוטה. ות"ק מחייב אפילו בתשמיש שהוא פחות משוה פרוטה. והלכה כת"ק

הגונב את בנו
טעמייהו דרבנן דפטרי, דכתיב ונמצא בידו, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב כי ימצא איש, אלא למדרש מינה פרט לזה שהוא מצוי. והלכה כחכמים

רבי יהודה מחייב
דכתיב מאחיו מבני ישראל, מאחיו למעוטי עבדים, מבני ישראל, אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין, השתא דכתיב מבני ישראל, מיעוטא אחרינא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבנן סברי, מאחיו לאו למעוטי עבדים, דהא אחים הם במצות, אלא, בני ישראל למעוטי עבדים, מבני ישראל, למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. והלכה כחכמים

Sanhedrin10: 6

שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל־תּוֹךְ רְחֹבָהּ וגו”› — אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. ,,וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת־הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה› אֱלֹהֶיךָ” — ,,שְׁלָלָהּ”, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ: הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יִרְקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ. ,,כָּלִיל לַה› אֱלֹהֶיךָ” — אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. ,,וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם; לֹא תִבָּנֶה עוֹד” — לֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ,,לֹא תִבָּנֶה עוֹד” — לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. ,,וְלֹא־יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן־הַחֵרֶם” — שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם; אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם.

As it is stated: And all its spoils you shall gather into its plaza, etc. —- If it has no plaza, they make one. [If] its plaza is outside it, they bring it in. And you shall burn the town and its spoils completely to Hashem your God —- its spoils, not the spoils of Heaven. From here they derived [that] the hekdesh objects in it are redeemed, the terumos are [left] to rot, [and the] maaser sheni and Holy Scriptures must be buried. Completely to Hashem your God —- said R’ Shimon: The Holy One, Blessed is He, said: If you will carry out the judgment of an apostate town, it is as if you bring a burnt-offering before Me. And it shall be a mound forever; it may not be rebuilt at all —- it may not even be made into gardens or orchards; [these are] the words of R’ Yose HaGlili. R’ Akiva says: It may never again be rebuilt —- it may not be rebuilt to what it was but it may be made into gardens and orchards. And nothing of the banned matter shall stick to your hand —- For as long as the wicked are in the world, there is anger in the world; [when] the wicked perish from the world, anger disappears from the world.

Sanhedrin11: 1

אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין: הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן, וּבוֹעֲלָהּ. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה — שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר. הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ”. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פוֹטְרִין.

These are the ones who are strangled: one who strikes his father or mother, one who kidnaps a Jew, an elder who rebels against the word of the court, a false prophet, one who prophesies in the name of a false god, one who commits adultery, the zomemim [witnesses] of the daughter of a Kohen, and the man who cohabited with her. One who strikes his father or mother is not liable unless he makes a bruise. This is the stringency of one who curses over one who strikes —- one who curses [his parents] after [their] death is liable, whereas one who strikes [them] after [their] death is exempt. One who kidnaps a Jew is not liable unless he takes him into his possession. R’ Yehudah says: Unless he brings him into his possession and makes use of him, as it is stated: And he made use of him and sold him. [If] one kidnaps his son, R’ Yishmael the son of R’ Yochanan ben Berokah renders [him] liable, but the Sages exempt [him]. [If] he kidnapped someone who was half slave and half free, R’ Yehudah renders [him] liable, but the Sages exempt [him].

Suggestions