Shevuos 2:5-3:1 - Mishna Yomit

משנה ה

רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ חייב ואינו חייב על העלם מקדש רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה חייב ואינו חייב על העלם מקדש ר' ישמעאל אומר ונעלם ונעלם שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש

ר' עובדיה מברטנורא

ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם
דאמר קרא או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו, וקרא יתירה הוא, דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא, ושרץ בכלל דבר טמא הוא, אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבילה אינו חייב קרבן אם אכל קודש עד שתהיה לו ידיעה בתחלה אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא. ור"ע סבר, דכיון דידע ודאי שנטמא אע"ג דלא אתברירא ליה הטומאה שנטמא אם בשרץ או בנבלה, חייב. ותרווייהו פטרי על העלם מקדש. ור' ישמעאל מחייב. והלכה כרבי ישמעאל

---------------------------------------------

שבועות פרק ג

משנה א

שבועות שתים שהן ארבע שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי רבי עקיבא אמרו לו לרבי עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב שזה חייב אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים

ר' עובדיה מברטנורא

שבועות שתים. שאוכל ושלא אוכל
הם השתים המפורשות, דכתיב להרע או להיטיב, דמשמע להבא. לא אוכל, להרע. אוכל, להיטיב

שאכלתי ושלא אכלתי
הם השתים הנוספות ממדרש חכמים

מדבר ומביא קרבן
בשביל בטול דבורו. וכיון דמשום בטול דבורו הוא, אף זה בטול דבורו הוא. שהאומר לא אוכל, דעתו לאסור עצמו בכל שהוא

שבועה שלא אוכל ואכל ושתה
אע"ג דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת, דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד

שלא אוכל ושלא אשתה
הוו להו שתי שבועות. ואע"ג דמכי אמר לא אוכל אתסר ליה בשתיה, דשתיה בכלל אכילה, וכי הדר ואמר תו לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה, שאני הכא, כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא

Shevuos2: 5

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "הַשֶּׁרֶץ . . . וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ”, עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ,,וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא”, עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: ,,וְנֶעְלַם”, ,,וְנֶעְלַם”, שְׁתֵּי פְעָמִים, לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

R' Eliezer says: A sheretz . . . and it escaped his awareness (Lev. 5:2) —- he is liable for forgetting the sheretz, but he is not liable for forgetting the Temple. R' Akiva says: And it escaped his awareness, and he was tamei (ibid.) —- he is liable for forgetting the tumah, but he is not liable for forgetting the Temple. R' Yishmael says: [The words] And it escaped his awareness, and it escaped his awareness (Lev. 5:23) [are stated] twice —- to make [one] liable both for forgetting the tumah and for forgetting the Temple.

Shevuos3: 1

שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: ,,שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל”, וְ,,שֶׁלֹּא אֹכַל”; ,,שֶׁאָכַלְתִּי”, וְ,,שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי”. ,,שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל”, וְאָכַל כָּל־שֶׁהוּא — חַיָּב; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל־שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁזֶּה חַיָּב? אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן? ,,שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל”, וְאָכַל וְשָׁתָה — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. ,,שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה”, וְאָכַל וְשָׁתָה — חַיָּב שְׁתָּיִם.

Oaths are of two [types], which are [in reality] four: “I swear that I will eat,” or “[I swear] that I will not eat”; “[I swear] that I ate,” or “[I swear] that I did not eat.'' [If he said,] “I swear that I will not eat,” and he ate a minute quantity —- he is liable; [these are] the words of R' Akiva. They said to R' Akiva: Where do we find that one who eats a minute quantity is liable, that this one should be liable? R' Akiva said to them: Where do we find one speaking and bringing a sacrifice, that this one speaks and brings a sacrifice? “I swear that I will not eat,” and he ate and drank —- he is liable only once. [But if he said,] “I swear that I will not eat and that I will not drink,” and he ate and drank —- he is liable twice.

Suggestions