Shevuos 4:1-2 - Mishna Yomit

פרק ד

משנה א

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכשרים ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין

ר' עובדיה מברטנורא

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים
דכתיב והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים

ולא בקרובים
דפסולי עדות נינהו, דכתיב לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים

ולא בפסולים
כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד
לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה

בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו
אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד

ומפי אחרים
כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות

אינם חייבין עד שיכפרו בב"ד
דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר' מאיר

------------------------
משנה ב

וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות ואינן חייבין על שגגתה ומה הן חייבין על זדון השבועה קרבן עולה ויורד

ר' עובדיה מברטנורא

וחייבין
קרבן עולה ויורד

על זדון השבועה
שהרי לא נאמר בה ונעלם

ועל שגגתה עם זדון העדות
שיודעים ששבועה זו אסורה אבל אין יודעים שחייבים עליה קרבן

ואין חייבים על שגגתה
אם שוגגים הם לגמרי, כסבורים שאין יודעין לו עדות ואח"כ נזכרו. שהרי הן אנוסים ולא קרינן בהו ונשבע על שקר

Shevuos4: 1

שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִקְרוֹבִין, בִּכְשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִין; וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִרְאוּיִין לְהָעִיד; בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין — מִפִּי עַצְמוֹ; וּמִפִּי אֲחֵרִים — אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים — אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין.

The oath of testimony applies to men but not to women, to non-relatives but not to relatives, to those qualified but not to those disqualified; and it applies only to those fit to testify; [both] in court and out of court —- by his own mouth; but if adjured by others —- they are not liable unless they deny [it] in court; [these are] the words of R' Meir. But the Sages say: Whether [he swears] by his own mouth or whether [he is adjured] by others —- they are not liable unless they deny it in court.

Shevuos4: 2

וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, וְאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמָה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה? קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

2. They are liable for the willful transgression of the oath, as well as for its inadvertent transgression coupled with the willful transgression of the testimony, but they are not liable for its inadvertent transgression. Now what are they liable for the willful transgression of the oath? A variable [sin-] offering.

Suggestions