פרק ד
משנה א
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכשרים ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין
ר' עובדיה מברטנורא
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים דכתיב והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים
ולא בקרובים דפסולי עדות נינהו, דכתיב לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים
ולא בפסולים כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד
ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה
בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד
ומפי אחרים כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות
אינם חייבין עד שיכפרו בב"ד דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר' מאיר
------------------------ משנה ב
וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות ואינן חייבין על שגגתה ומה הן חייבין על זדון השבועה קרבן עולה ויורד
ר' עובדיה מברטנורא
וחייבין קרבן עולה ויורד
על זדון השבועה שהרי לא נאמר בה ונעלם
ועל שגגתה עם זדון העדות שיודעים ששבועה זו אסורה אבל אין יודעים שחייבים עליה קרבן
ואין חייבים על שגגתה אם שוגגים הם לגמרי, כסבורים שאין יודעין לו עדות ואח"כ נזכרו. שהרי הן אנוסים ולא קרינן בהו ונשבע על שקר