משנה ג
שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבין השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו פטורים כפרו חייבים על כל אחת ואחת השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות
ר' עובדיה מברטנורא
ובאו לב"ד והודו פטורים ואפילו כפרו חוץ לב"ד על כל שבועה. שאין כפירה חוץ לב"ד חשובה כפירה
כפרו בב"ד חייבין על כל אחת ואחת דאמר קרא והיה כי יאשם לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת
מה טעם אין חייבים אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו לחייבם על כל אחת ואחת
הואיל ואילו כפרו בב"ד בפעם ראשונה שוב לא היו יכולין לחזור ולהודות, שכבר הגידו שאינם יודעים לו שום עדות ושוב אין חוזרים ומגידים. הלכך אע"ג דלא כפרו אלא לבסוף, כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה. דאם מה ששתקו בראשונה כפירה היא, שוב אינם ראויים להשביען, ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין, ומה זו שבועה על שבועה. על כרחך כי כתיב לאחת לחייב על כל אחת ואחת, אשבועת חוץ לב"ד וכפרו בב"ד כתיב, דשבועות חוץ לב"ד שהיה משביען שיבואו לב"ד ויעידו לא יצאו לבטלה, וראויות לחלק שאם כפרו שם בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען
------------------------------ משנה ד
כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור כפר אחד והודה אחד הכופר חייב היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן
ר' עובדיה מברטנורא
כפרו שניהם כאחד בתוך כדי דיבור
בזה אחר זה שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור
הראשון חייב אבל השני פטור, שכיון שכפר הראשון שוב אין השני ראוי להעיד, שהוא יחידי
שתיהן חייבות בגמרא פריך, ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שניה, ומה הפסידוהו הראשונים בכפירתם. ומשני, דמתניתין איירי כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהן, שלא היו כשרים להעיד כשכפרה כת ראשונה, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא כיון דקיי"ל רוב גוססים למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא שניה, קמ"ל השתא מיהא לא שכוב ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד, ולפיכך חייבין