Shevuos 6:1-2 - Mishna Yomit

פרק ו

משנה א

שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור כיצד שתי כסף לי בידך אין לי בידי אלא פרוטה פטור שתי כסף ופרוטה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב מנה לי בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור מפני שהוא כמשיב אבידה

ר' עובדיה מברטנורא

שבועת הדיינין
השבועה שהדיינים משביעים על ידי הודאה במקצת הטענה, צריך שלא תהא הטענה פחות משתי מעות כסף, שהוא שליש דינר, שהדינר שש מעות והוא משקל צ"ו שעורות בינוניות, נמצאו שתי מעות משקל שלשים ושתים שעורות

וההודאה
שמחייבתו לישבע, לא תהא פחות משוה פרוטה. שאם היה מה שכפר לו פחות משתי כסף, או מה שהודה פחות משוה פרוטה, אינו חייב שבועה דאורייתא. אבל משביעין אותו שבועת היסת מדברי סופרים. והמחוייב שבועה דאורייתא נקיט חפצא בידיה כגון ספר תורה או תפילין כשנשבע. והמחוייב שבועת היסת לא נקיט הנשבע חפצא בידיה, אלא חזן הכנסת או המשביעו נקיט חפצא בידיה בשעה שחבירו נשבע לו. ושלשה מיני שבועות הן דאורייתא, ולא יותר. המודה במקצת הטענה, ומי שעד אחד מעיד כנגדו שהוא נשבע להכחיש העד, ושבועת השומרים. וכל שאר שבועות הנזכרים במשנה, הם בתקנת חכמים והם כעין של תורה בנקיטת חפץ. ואין הפרש בין שבועה דאורייתא לשבועות הנזכרות במשנה, אלא שהמחוייב שבועה דאורייתא ולא רצה לישבע, ב"ד יורדין לנכסיו ונפרעים ממנו משלם. והמחוייב שבועה מדבריהם בתקנת חכמים ולא רצה לישבע, משמתין אותו עד שיפרע או עד שישבע. ואם עמד בנדויו שלשים יום ולא רצה לישבע ולא לשלם, מכין אותו מכת מרדות ומתירין לו נדויו והולך לו, ואין יורדין לנכסיו

אין לך בידי אלא פרוטה פטור
שאין ההודאה ממין הטענה, שזה טענו כסף וזה הודה לו נחושת. ודוקא שלא טענו אלא משקל שתי מעות כסף או יותר, אבל אם טענו מטבע כסף, הרי הודה לו במטבע

שתי כסף ופרוטה
קא סבר טענו חטים ושעורים והודה לו על אחת מהן חייב

מפני שהוא כמשיב אבידה
שהוא פטור משבועה, כדתנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם. ודוקא כשאין הבן טוען ודאי מנה לאבא בידך, אלא שמא. אבל טענו ודאי, ואמר הוא לא היה לו אצלו אלא חמשים, חייב שבועה דאורייתא, דאין זה משיב אבידה

----------------------------
משנה ב

מנה לי בידך אמר לו בפני עדים הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אמר לו הן אל תתנהו לי אלא בעדים למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתנו לו בעדים

ר' עובדיה מברטנורא

מנה לי בידך ואמר לו הן
בפני עדים. וכגון שאמר אתם עדי, דשוב אינו יכול לטעון משטה הייתי בך

פטור
משבועה דאורייתא. אבל משביעין אותו היסת

אין לך בידי
לא היו דברים מעולם

חייב
לשלם. ואינו נאמן בשבועה, שהרי הוחזק כפרן. והוא שכפר בבית דין, אבל שלא בב"ד לא הוחזק כפרן

Shevuos6: 1

שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין — הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַהוֹדָאָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה; וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה — פָּטוּר. כֵּיצַד? ,,שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדְךָ”, ,,אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה” — פָּטוּר. ,,שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדְךָ”, ,,אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה” — חַיָּב. ,,מָנֶה לִי בְיָדְךָ”, ,,אֵין לְךָ בְיָדִי” — פָּטוּר. ,,מָנֶה לִי בְיָדְךָ”, ,,אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר” — חַיָּב. ,,מָנֶה לְאַבָּא בְיָדְךָ”, ,,אֵין לוֹ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר” — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה.

The oath of the judges [is for] a claim of two silver and an admission of the value of a perutah; but if the admission is not of the same kind as the claim —- he is exempt. How so? [If one claims,] “Two silver of mine are in your possession,” [and the other replies,] “You have in my possession only a perutah” —- he is exempt. [But if he claims,] “Two silver and a perutah of mine are in your possession,” [and the other replies,] “You have in my possession only a perutah” —- he is liable. [If he claims,] “I have a maneh in your possession,” [and the other replies,] “You have nothing in my possession” —- he is exempt. [But if he claims,] “I have a maneh in your possession,” [and the other replies,] “You have in my possession only fifty dinars” —- he is liable. [If he claims,] “A maneh of my father's is in your possession,” [and the other replies,] “Only fifty dinars of his are in my possession” —- he is exempt, because he is as one who returns a lost object.

Shevuos6: 2

,,מָנֶה לִי בְיָדֶךָ”, אָמַר לוֹ בִפְנֵי עֵדִים: ,,הֵן”. לְמָחָר אָמַר לוֹ: ,,תְּנֵהוּ לִי”, ,,נְתַתִּיו לָךְ” — פָּטוּר. ,,אֵין לְךָ בְיָדִי” — חַיָּב. ,,מָנֶה לִי בְיָדְךָ”, אָמַר לוֹ: ,,הֵן”; ,,אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְעֵדִים”. לְמָחָר אָמַר לוֹ: ,,תְּנֵהוּ לִי”, ,,נְתַתִּיו לָךְ” — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְעֵדִים.

“I have a maneh in your possession,” [and] he replied before witnesses, “Yes.” On the next day, [when] he said to him, “Give it to me,” [the other replied,] “I gave it to you” —- he is exempt. [But if he replied,] “You have nothing in my possession” —- he is liable. “I have a maneh in your possession,” [and] he re-plied, “Yes”; [to which the other responded,] “Do not give it to me except before witnesses.” On the next day, [when] he said to him, “Give it to me,” [the other replied,] “I gave it to you” —- he is liable, because he is required to give it to him with witnesses.

Suggestions