Shevuos 6:7-7:1 - Mishna Yomit

משנה ז

המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרים היה שוה חייב ומי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה הפקדון

ר' עובדיה מברטנורא

המלוה את חבירו על המשכון
נעשה עליו שומר שכר, לא שנא משכנו בשעת הלואתו, לא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו. ואם אבד או נגנב והיה המשכון כנגד החוב, יצא משכונו בחובו ואין להם זה על זה כלום. ואם החוב יתר על המשכון, משלם לוה למלוה מה שהיה החוב יותר. ואם המשכון יותר על החוב, משלם מלוה ללוה. ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור, גם המלוה פטור, ונשבע שבאונס נאבד וגובה חובו כולו

שקל
חצי סלע

לא כי
לא כן היה

אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב
שהרי הוא הודה במקצת הטענה, שהסלע שוה ארבעה דינרין. וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו, והמלוה חייב לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע"פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו, ב"ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו, ואח"כ משביעין את הלוה כמה היה שוה. שמא ישבע הלוה תחלה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ויפסלנו לעדות ולשבועה. והא דתנינן בסיפא מי נשבע, מי נשבע תחלה קאמר

מי שהפקדון אצלו
המלוה שהיה המשכון אצלו נשבע שאין המשכון ברשותו

---------------------------

פרק ז

משנה א

כל הנשבעין שבתורה, נשבעין ולא משלמין. אלו נשבעין ונוטלין השכיר, והנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה, והחנווני על פנקסו. השכיר כיצד: אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך, והוא אומר נתתי, והלה אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל; רבי יהודה אומר, עד שיהא שם מקצת הודיה יאמר לו תן לי שכרי חמישים דינרין שיש לי בידך, והוא אומר שהתקבלת מהן דינר זהב

ר' עובדיה מברטנורא

כל הנשבעין. נשבעין ולא משלמין
לא תקנה תורה לתובע לישבע וליטול, אלא לנתבע שישבע ולא ישלם, דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם, מי שעליו לשלם הוא נשבע

ואלו נשבעין ונוטלין
שתקנו להם חכמים לישבע וליטול. וכולהו מפרש להו לקמן במתניתין

השכיר
תקנו לו חכמים לישבע וליטול, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו ואינו נזכר. והני מילי כשתובעו בזמנו, שכיר יום זמנו כל הלילה שאחריו, ושכיר לילה זמנו כל היום שאחריו. אבל תבעו לאחר זמנו, בעל הבית נשבע היסת שפרעו ונפטר. ואם שכרו שלא בעדים, נמי אין השכיר נשבע ונוטל, דמתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו נמי שכרתיך ונתתי לך שכרך

הוא אומר נתתי
אבל אמר לו שנים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי לך אלא אחד, נשבע בעל הבית שבועת התורה שהוא כדבריו ואינו נותן לו אלא אחד

ר' יהודה אומר
ואין הלכה כר' יהודה לא בשכיר ולא בנגזל ולא בנחבל

Shevuos6: 7

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן; אָמַר לוֹ: ,,סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה”, וְהַלָּה אוֹמֵר: ,,לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה” — פָּטוּר. ,,סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה”, וְהַלָּה אוֹמֵר: ,,לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה” — חַיָּב. ,,סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה”, וְהַלָּה אוֹמֵר: ,,לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה” — פָּטוּר. ,,סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה”, וְהַלָּה אוֹמֵר: ,,לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה” — חַיָּב. וּמִי נִשְׁבָּע? מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה, וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן:

[If] one lends another on security, and the security was lost; [if] he says to him, “I lent you a sela on it, and it was worth a shekel,” and the other one says, “Not so, you lent me a sela on it, and it was worth a sela” —- he is exempt. [But if he says,] “I lent you a sela on it, and it was worth a shekel,” and the other one says, “Not so, you lent me a sela on it, and it was worth three dinars” —- he is liable. [If he says to him,] “You lent me a sela on it, and it was worth two,” and the other one says, “Not so, I lent you a sela on it, and it was worth a sela” —- he is exempt. [But if he says,] “You lent me a sela on it, and it was worth two,” and the other one says, “Not so, I lent you a sela on it, and it was worth five dinars” —- he is liable. Now who swears? The one who had the deposit, lest this one swear, and the other one produce the deposit.

Shevuos7: 1

כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה — נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין: הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ. הַשָּׂכִיר כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: ,,תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדְךָ”, הוּא אוֹמֵר: ,,נָתַתִּי”, וְהַלָּה אוֹמֵר: ,,לֹא נָטַלְתִּי” — הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: ,,תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדְךָ”, וְהוּא אוֹמֵר: ,,הִתְקַבַּלְתָּ דִּינַר זָהָב”.

All those required by the Torah to swear —-swear and do not pay. But the following swear and collect: the hired laborer, the one who was robbed, the one who was wounded, the one whose opponent is not trusted to swear, and the storekeeper over his account book. The hired laborer, how so? [If] he says to him, “Give me my wages which are in your possession,” [and] he replies, “I gave [them to you],” but this one says, “I did not receive [them]” —- he swears and collects. R' Yehudah says: Only if there is a partial admission. How so? He says to him, “Give me my wages of fifty dinars which are in your possession,” while he replies, “You have [already] received a gold dinar.''

Suggestions