משנה יב אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי תינשא מת בעלי תתיבם ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו בית הלל להורות כבית שמאי בית שמאי אומרים תינשא ותטול כתובתה ובית הלל אומרים תינשא ולא תטול כתובתה אמרו להם בית שמאי התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליך חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי
ר' עובדיה מברטנורא
אלא בבאה מן הקציר כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאה והודיעה בב"ד ושלחו ומצאו כדבריה. ולא התירו אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב, אבל ממדינת הים אינה נאמנת
אלא בהווה מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לשאר מקומות
שאין האחין נכנסין לנחלת בעלה, דרחמנא אמר על פי שני עדים. וגבי נשואים דידה הוא דאקילו משום עיגונה
מספר כתובתה מנוסח שהתקינו לכתוב בשטר כתובה
כשתנשאי לאחר והרי היא נישאת וא"כ תטול כתובתה
--------------------------------------- משנה יג מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו חזרו בית הלל להורות כבית שמאי
ר' עובדיה מברטנורא
מי שחציו עבד וחציו בן חורין כגון עבד של שני שותפים ושחררו אחד מהן. אי נמי, שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים
תקנתם את רבו שאינו חסר כלום
לישא שפחה אינו יכול מפני צד חירות שבו
בת חורין אינו יכול מפני צד עבדות שבו
כופין את רבו ועושהו בן חורין והוא הדין אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו, שכופין את כולם לשחררו
These are the matters about which Beis Hillel reversed themselves to [thenceforth] rule in accordance with the view of Beis Shammai.
If a woman came from overseas and she said, “My husband died [overseas],” she may marry; “My hus-band died [overseas],” she may be taken in yibum. But Beis Hillel say: We have not heard [this tradition] ex-cept in a case where she comes from the grain harvest. Beis Shammai said to them: It is the same whether she comes from the harvest and it is the same whether she comes from the [harvest of] olives and it is the same whether she comes from overseas; [the Rabbis] spoke in [terms of] the harvest only [because that was the incident] as it happened. [And subsequently] Beis Hillel reversed [them-selves] to [thenceforth] rule in accordance with Beis Shammai.
Beis Shammai say: She may remarry and col-lect her kesubah. But Beis Hillel say: She may remarry but she does not col-lect her kesubah. Beis Shammai said to them: [If] you have permitted the grave [matter of] ervah, shall you not [then certainly] permit the less grave [matter of] money? Beis Hillel said to them: We find that the brothers do not enter into [possession of] the estate on [the basis of] her testimony. Beis Shammai said to them: But we can learn [this ruling] from her kesubah docu-ment; for he writes to her that “If you marry another, you will take what is written to you.” [And] Beis Hillel reversed [them-selves] to [thenceforth] rule in accordance with the opinion of Beis Shammai.
One who is half slave and half a free man, works one day for his master and one day for himself, these are the words of Beis Hillel. Beis Shammai said to [Beis Hillel]: You have provided a solution for his master, but for [him] himself you have not pro-vided a solution! He is not able to marry a slavewoman, [and] he is not able [to mar-ry] a free woman. Shall he remain idle? But was not the world created only for propagation, as it is stated (Isaiah 45:18): He [God] did not create it [the world] to be desolate; He formed it to be inhabited? Rather, for the benefit of society, we force his master and he [must] make him a [com-pletely] free man, and [the slave must] write [him] a note for half his value. [Subsequently] Beis Hillel reversed [themselves] to [thenceforth] rule in accordance with [the view of] Beis Shammai.
