משנה יב אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי תינשא מת בעלי תתיבם ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו בית הלל להורות כבית שמאי בית שמאי אומרים תינשא ותטול כתובתה ובית הלל אומרים תינשא ולא תטול כתובתה אמרו להם בית שמאי התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליך חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי
ר' עובדיה מברטנורא
אלא בבאה מן הקציר כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאה והודיעה בב"ד ושלחו ומצאו כדבריה. ולא התירו אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב, אבל ממדינת הים אינה נאמנת
אלא בהווה מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לשאר מקומות
שאין האחין נכנסין לנחלת בעלה, דרחמנא אמר על פי שני עדים. וגבי נשואים דידה הוא דאקילו משום עיגונה
מספר כתובתה מנוסח שהתקינו לכתוב בשטר כתובה
כשתנשאי לאחר והרי היא נישאת וא"כ תטול כתובתה
--------------------------------------- משנה יג מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו חזרו בית הלל להורות כבית שמאי
ר' עובדיה מברטנורא
מי שחציו עבד וחציו בן חורין כגון עבד של שני שותפים ושחררו אחד מהן. אי נמי, שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים
תקנתם את רבו שאינו חסר כלום
לישא שפחה אינו יכול מפני צד חירות שבו
בת חורין אינו יכול מפני צד עבדות שבו
כופין את רבו ועושהו בן חורין והוא הדין אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו, שכופין את כולם לשחררו