משנה ב אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו וחכמים אומרים לא ראינו אינו ראיה אלא יוצא לבית השרפה
ר' עובדיה מברטנורא
לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה לאחר שהופשט אם נמצאת טריפה. אע"פ שפסול זה היה בו קודם הפשט, הואיל ולא ניכר אלא לאחר הפשט
שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה הא קמ"ל ר' עקיבא, דאפילו בכור בעל מום הנשחט במדינה על מומו ולא התירו הכתוב אלא באכילה כדכתיב בשעריך תאכלנו, אבל אם מת, עורו אסור וטעון קבורה, ואשמעינן ר"ע דהיכא דלא הוכר טרפותו עד לאחר הפשט, התירתו שחיטתו והפשטו לעורו כאילו נזרק דמו במקדש
יאותו הכהנים בעורו ואינו נשרף
אין לא ראיתי ראיה שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה לאחר הפשט, ואם אירע ושרפוהו הוא לא ראה
אלא יצא לבית השריפה הואיל וקודם הפשט בא. והלכה כר"ע בבכור בעל מום כשהתירו מומחה. אבל לא התירו מומחה לא. והלכה כחכמים בבכור תמים, דבשר בקבורה ועור בשריפה
---------------------------------------------------------------- משנה ג אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלם והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והתירו לפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו ועל מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא ואם נמצאת בפרש הכל טהור
ר' עובדיה מברטנורא
כותב בכתב ידו שטר חוב על הלוה
ואחרים חותמים עדים כשרים היו חתומים על השטר
והתירו ואע"פ שכותב השטר הוא המלוה, ונוגע בעדותו
שהאשה כותבת את גיטה ועדים כשרים חתומים בו
את שוברו שטר מחילה שמחלה לו אשתו על כתובתה
שאין קיום הגט אלא בחותמיו העדים החתומים על הגט הם עיקר סבת קיום הגט, הלכך כשהעדים כשרים חתומים בו כשר ואע"פ שהוא כתב יד האשה
ועל מחט שידוע בה שנטמאת במת, ונמצאת בבשר הקודש כשחתכו אותו בעזרה וספק אם נגע בה הסכין והאדם, אם לאו. הסכין והאדם טהורין, דספק טומאה ברשות הרבים היא, שהעזרה דין רשות הרבים יש לה לענין טומאה, וספק טומאה ברשות הרבים ספקו טהור
והבשר טמא דודאי נגעה בו טומאה. ומתניתין איירי בבהמת קדשים שהעבירה בנהר סמוך לשחיטתה ועדיין משקה טופח עליה, שהוכשר הבשר לקבל טומאה באותן המים. דאי לאו הכי לא היה הבשר טמא, ואע"פ שרוחצים אותו בבית המטבחים בעזרה, דכל משקה בית מטבחיא דכן, ואין מכשירין את הבשר לקבל טומאה. ואי קשיא היאך הבשר טמא והידים טהורות, והלא אוכלין טמאין מטמאין את הידים מדרבנן. הא לא קשיא מידי, דקיי"ל אין טומאת ידים במקדש, שכשגזרו על טומאת ידים לא גזרו בה במקדש