Eduyos 4:12-5:1

משנה יב אדם שהוא נתון תחת הסדק בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה

ר' עובדיה מברטנורא

אדם שהוא נתון תחת הסדק אכסדרה שנסדקה תקרתה ונחלקה לשנים, וכלים מצד זה וטומאה מצד זה, הכלים טהורים, שאויר הסדק מפסיק וגורם שאין הטומאה עוברת לצד השני. ואם אדם נתון שם בארץ ברצפת האכסדרה כנגד הסדק

בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה שאין מביא את הטומאה אלא דבר שיש בו חלל טפח

ובית הלל אומרים אדם חלול הוא ואע"פ שבני מעיו בתוכו, חלל שבתוך הגוף חשיב חלל טפח

------------------------------------------- פרק ה

משנה א רבי יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל דם נבלות בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי בית שמאי בית הלל אוסרין ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה החמת בית שמאי אומרים צרורה עומדת ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה

ר' עובדיה מברטנורא

רבי יהודה אומר. דם נבילות בית שמאי מטהרין לגמרי, דלא חשיב כנבילה

ביצת נבילה כגון שנתנבלה בשחיטה. ונמצאו בה ביצים לאחר שחיטה

אם כיוצא בה נמכרת בשוק שקליפתה קשה ונגמרת כשאר ביצים הנמכרות בשוק

ואם לאו שאינה נגמרת

אסורה דכבני מעיה היא חשובה

דם נכרית בית שמאי מטהרים דכתיב בפרשת זב דברו אל בני ישראל, בני ישראל מטמאים בזיבה ואין הנכרים מטמאים בזיבה, ורבנן גזור עלייהו שיהיו כזבים לכל דבריהן. בית שמאי סברי, כי גזור רבנן ברוקה ומימי רגליה שהן מצויין תדיר, אבל דם הזיבה שאין מצוי כל כך לא גזרו בה רבנן, עבדו רבנן היכרא ולא טמאו דם זיבה של נכרית כדי שידעו דטומאת הנכרי דרבנן היא, כי היכי דלא נשרפו עלה תרומה וקדשים

כרוקה וכמימי רגליה דם הנכרית מטמא כרוקה וכמימי רגליה, דהיינו לח ולא יבש. וזו ההיכרא בלבד עשו לה, שאם היתה טומאה דאורייתא היה הדם מטמא לח ויבש, עכשיו שאין מטמא אלא לח מכירים דטומאה דרבנן היא

ודם טהרה של מצורעת דם טוהר שראתה המצורעת שילדה, לאחר שבעה לזכר ושבועיים לנקבה

בטובה שהאוכל מחזיק טובה לבעל הפירות שהאכילהו מפירותיו

ושלא בטובה שאינו מחזיק לו טובה

אין אוכלים בטובה שאסור להחזיק טובה לבעלים, דרחמנא אפקרינהו

החמת כמין נאד של עור שניקב וצררו

צרורה עומדת אינה מקבלת טומאה אלא אם כן היא צרורה, כלומר שהיתה קשורה ונקמט העור ונתקשה על המקום הצרור עד שהוא עומד מאליו ומחזיק מה שמשימין בתוכו

אע"פ שאינה צרורה שלא נקמט העור מאליו ולא נתקשה על מקום הקשר, הואיל וקשרו ומחזיק, הרי זה מקבל טומאה