Eduyos 7:6-7 - Mishna Yomit

משנה ו
העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד של שלמים שיקרב שלמים שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג

ר' עובדיה מברטנורא

ולד שלמים לא יקרב שלמים
אלא כונסו לכיפה ומת. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לאשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתי בהו לידי גיזה ועבודה

ואכלנו ולדה שלמים בחג
בחג השבועות קאמר. שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים

----------------------------------------------------------------------
משנה ז
הם העידו על ארוכות של נחתומים שהן טמאות שרבי אליעזר מטהר הם העידו על תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא שרבי אליעזר מטהר הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר שהיו אומרים עד הפורים הם העידו שמעברים את השנה על תנאי ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבא ועברו את השנה על תנאי לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת

ר' עובדיה מברטנורא

ארוכות של נחתומים
פשוטי כלי עץ שהנחתומים עורכים שם ככרות של לחם בשעה שעושין הפת. ארוכות, כמו ערוכות

שהן טמאות
מדרבנן. דנהי דמן התורה פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, רבנן גזור עליהו, כדמוכח במסכת כלים פרק ב'

שר' אליעזר מטהר
דסבר לא חשיבי כלים כלל, ואפילו כפשוטי כלי עץ לא הוו. ואין הלכה כרבי אליעזר

שחתכו חוליות
שחתכו לתנור ברחבו לחוליות והניח חוליא על גבי חוליא ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח אותו בטיט ועשה לו טפילה של טיט סביב לעבותו לשמור חומו כדרך שעושים לתנורים

שר' אליעזר מטהר
דכיון דיש חול בין הסדקין, כשבור דמי. וחכמים מטמאים, שהטפילה עושה את כולו אחד ומחברת את הסדקים, ואע"פ שיש חול בין חוליא לחוליא. ואין הלכה כרבי אליעזר

שמעברין את השנה בכל אדר
עד כ"ט באדר יש זמן לב"ד לומר מעוברת השנה, והחודש הבא הוא אדר שני. אבל ביום שלשים לאדר אין יכולים לעבר את השנה, הואיל וראוי לקבעו ניסן. כמפורש בפסחים פרק מקום שנהגו

על תנאי
אם ירצה הנשיא תהיה מעוברת ואם לאו לא תהיה מעוברת

Edyos7: 6

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס עַל וָלָד שֶׁל שְׁלָמִים שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְרַב. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס: אֲנִי מֵעִיד שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים וַאֲכַלְנוּהָ בַפֶּסַח וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג.

R' Yehoshua and R' Papyas testified concerning the offspring of a shelamim that one should offer it as a shelamim, for R' Eliezer says that the offspring of a shelamim is not offered as a shelamim, and the Sages say: it is offered. R' Papyas said: I testify that we had a cow [that was a] shelamim sacrifice and we ate it on Pesach and we ate its offspring as a shelamim on the Festival.

Edyos7: 7

הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים שֶׁהֵן טְמֵאוֹת, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר שֶׁחֲתָכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: עַד הַפּוּרִים. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי; וּמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבוֹא, וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּכְשֶׁבָּא, אָמַר: ,,רוֹצֶה אֲנִי", וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת.

They testified about the boards of professional bakers (on which loaves of bread are shaped) that they are [susceptible to be-coming] tamei, for R' Eliezer rules [them] tahor. They testified about an oven that someone cut into sections and put sand between one section and the other, that it is [susceptible to becoming] tamei, because R' Eliezer rules [it] tahor. They testified that we may intercalate [a month into] the year during the entire Adar, because [the Sages] used to say: until Purim. They testified that we may intercalate [a month into] the year conditionally; and a story happened with Rabban Gamliel that he went to obtain authorization from the governor in Syria and was delayed in coming [back], and they intercalated [a month into] the year with the stipulation that Rabban Gamliel would approve it, and upon his returning, he declared: “I ap-prove,” and it turned out that it became a leap year.

Suggestions