משנה ז אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם
ר' עובדיה מברטנורא
הלכה למשה מסיני שהראה לו הקב"ה למשה בסיני דור דור ודורשיו, והראהו שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב לברר ספק משפחות המטומעות מי נטמע ומי לא נטמע, אלא יניחם והם כשרים לעתיד לבא, דהלכה היא משפחה שנטמעה נטמעה
אלא לרחק המקורבים בזרוע שהכל מחזיקים אותן בפסולים, אלא שנתקרבו בזרוע. אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פסולה, יניחנה בכשרותה
בית צריפה כך שם המשפחה
וריחקה הכריז עליהן שהן פסולין
בן ציון אינש אלמא הוה ובעל זרוע
ועוד משפחה אחרת היתה שם שהיתה פסולה
וקירבה בן ציון בזרוע והכריז עליהן שהן כשרים להתחתן בהם. וחס התנא על כבוד הבריות ולא הזכיר שם המשפחה הפסולה שקירבה בן ציון בזרוע כמו שהזכיר שם המשפחה הכשרה, ללמדך כמה צריך אדם ליזהר שלא לספר בגנות חברו, ולהיות כוסה קלון. אם כך בפסולים, כל שכן בכשרים
כגון אלו שכשרותן ופסלותן ידועה, אלא שנתרחקו בזרוע ונתקרבו בזרוע
לקרב אבל לא לרחק המשפחה הכשרה שנתרחקה בזרוע, הוא מקרב. אבל אינו מרחק אותה שנתקרבה בזרוע
שנאמר והשיב לב אבות על בנים שעתיד לומר ברוח הקודש זה מבני בניו של זה. ולדברי ר' שמעון, אבות אלו החכמים, ובנים אלו התלמידים, שיהיה לב כולן שוה ולא יפול ביניהן מחלוקת
סליק מסכת עדיות
---------------------------------------------------------------------- מסכת עבודה זרה
פרק א
משנה א לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר לו אמרו לו אף על פי שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן
ר' עובדיה מברטנורא
לפני אידיהן של גוים שם כינוי לגנאי לחגיהם ולמועדיהם
לשאת ולתת למכור ולקנות. משום דאזלי ומודו לע"ז ביום אידם
להשאילן בהמה וכלים, מידי דהדרא בעינא
להלוותם מעות. דלא הדרי בעין, דמלוה להוצאה נתנה
לפורען כשהן נפרעין אזלו ומודו לע"ז ביום אידם
מפני שהוא מיצר על מעותיו שאינם חוזרים לו, ולא אזיל ומודה
שמח הוא לאחר זמן למחר ביום אידו, ואזיל ומודה. ואין הלכה כר' יהודה. ודוקא במלוה בשטר אסור להפרע מהם, אבל במלוה על פה שרי, מפני שהוא כמציל מידם